בלאסן, צ’רלס (צ’רלי-אליהו)

בן ויליאם ולוסיאן. נולד ביום י"ז בטבת תשי"ז (18.12.1956) במרסיי שבצרפת. את לימודיו היסודיים עשה בעיר-הולדתו ואחר- כך עבר לבית-הספר המקצועי 'אורט' שבמרסיי, שם למד חשמל תעשייתי, בנוסף ללימודים רגילים לבחינות-הבגרות; כך, שבתום הלימודים היו בידו תעודת-בגרות ותעודת חשמלאי גנרטור ומערכות. צ'רלי היה מוסיקאי-חובב שניגן בגיטרה והיה מבדר את חבריו ובני-משפחתו. הוא אהב את הגיטרה והרבה לנגן בעתות הפנאי. הוא גם אהב להאזין למוסיקה, בעיקר לשירים מודרניים ולמוסיקת-פופ. גם בהיותו רחוק מישראל התעניין מאוד בבעיותיה ובמתרחש בה. בנערותו נבחר להיות נציג הנערים היהודים של העיר מרסיי בקונגרס בפריז. עם הוריו יצא לטיול בארץ והיה גאה על-כך מאוד. שנה לאחר-מכן יצא לבדו ארצה והתנדב לעבוד בקיבוץ בצפון הארץ. בעקבות ביקוריו אלה גברה אהבתו לארץ ולאנשים בה. הוא ביקש לקשור את עתידו בארץ ואכן, בשנת 1975, לאחר שסיים את לימודיו בצרפת עלה עם משפחתו ארצה והתיישב באזור חיפה. עד לגיוסו עבד כחשמלאי-רכב והשתכר למחיתו. צ'רלי גויס לצה"ל במחצית מאי 1976 והוצב לחיל-הרגלים, בחטיבת 'גולני'. לאחר הטירונות עבר קורס-מרגמות, נשלח ליחידות ונקלט בה היטב. במהלך שירותו השתתף בפעולות שונות בשטח לבנון וכן במבצע ליטני. הוא היה חייל טוב, מסור ונאמן, אחראי במעשיו וגאה בפועלו. בקרב חבריו היה אהוב ומקובל בזכות מזגו הנוח וחביבותו. לכל מקום שהלך נשא אתו את הגיטרה ובכל שעת-פנאי היה מוציא אותה מנרתיקה ופורט עליה להנאת חבריו. צ'רלי אהב לעסוק בספרות ונהג לספר את חיילי יחידתו בהתנדבות, שלא על-מנת לקבל תמורה. הוריו התגאו בו וראו בו התגשמות חלומם חלום הבן הנוטל חלק בבניין הארץ ושמירת המולדת. הוא היה בן טוב ומסור להוריו. כשהיה בא לחופשה, לא הניח לאמו לעמול בגללו. תמיד כיבס את בגדיו בעצמו והיה עושה כל-עבודה ובלבד שלא להעמיס עליה טרחה. ביום כ"ה באדר א' תשל"ח (4.3.1978) נפל צ'רלי בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושלוש אחיות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "צ'רלי היה ממנהיגי המחלקה והתבלט בכישורים כספר וכנגן-גיטרה. בכך עזר להעלאת את המורל ביחידה. צ'רלי היה הרוח החיה בפלוגה. תמיד שותף היה לכל פעילות, אם במבצעים ואם בשעות הפנאי. המספריים והתער כבר אינם מקשקשים. הגיטרה נדמה, כאילו מחכה לפורט עליה, ואנחנו שותקים בחוסר- אונים. כולנו, חברים ומפקדים, כואבים ומצדיעים לזכרו". משפחתו הנציחה את זכרו בהקמת ספרייה על-שמו בבית-הכנסת 'שער הרחמים' שבמקום- מגוריו.