בלאט, משה

נולד בתר"ס (1900) בפולין להורים חסידים. מאביו נחל את אומץ הלב והאמונה ומאמו את העדינות וטוב הלב. מנעוריו האמין בציונות, ברצון העם וביכולתו להגשימה וחדור אמונה זו עלה ארצה בשנת 1921 למרות התנגדותו העזה של אביו. העלייה ארצה לא היתה קלה, הוצאות הדרך לא נמצאו לו והוא נאלץ לנדוד דרך ארצות רבות תקופה ארוכה למחוז חפצו. בארץ עבד תחילה כפועל בנין אחר כך התגייס ל"משטרה המעולה", בה שירת בדרגת קורפורל חמש שנים. במשך זמן זה למד היטב את השפה הערבית והאנגלית, עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה ולמד לדעת ידיעה יסודית את הארץ ותושביה. בשנים 6-1925 מצא עצמו מובטל מעבודה ובשנת 1927 עזב את הארץ ויצא לארצות הברית. גם שם נשאר נאמן לרעיון הציוני. היה פעיל בתנועת ארץ-ישראל העובדת ועסק בחינוך נוער יהודי. בשנת 1933 חזר ארצה, תחילה עבד בירושלים ואחר כך בתל- אביב. עם פרוץ מאורעות תרצ"ו קיבל תפקיד חשוב ואחראי בשמירה בשכונת "התקווה" שהיתה אז יעד מרכזי להתקפות הכנופיות. מספר ידידו ופקודו: "כאב לבנים היה לנו משה ואנו, בניו הנאמנים, אהבנוהו ביראת כבוד. לשם מילוי הוראותיו היינו מוכנים להקריב את חיינו. כל רגע התגאינו להיות 'בני משה'". בתחילת 1937 בא משה ליערות הכרמל כממונה על שמירת הסביבה. תנאי המקום היו קשים ביותר: בחדרים שררה צפיפות מחניקה ובימות הגשמים דלף הגג. גם אספקת המזון היתה לקויה ולא מספקת. ואולם משה קיבל הכל באהבה והשתדל להנעים את החיים הקשים לחבריו בעבודה ולעודדם. הוא פיתח שיחות להרחבת האופקים ועורר ויכוחים בנושאי ספרות ואמנות, גם הביא עמו את האהבה לפולקלור היהודי ולשיר העממי ובילה עם חבריו שעות רבות בשירה ובלמידה. באותה מידת התמדה לימדם להשתמש בנשק, להגן ולהתקיף. כתב אחד מחייליו: "לא היה כמוהו מחנך לגבורה, להכרת הכוח העצמי. בעצמו לא ידע פחד מהו. תמיד ראשון בקרב, רוכב וקלע מהמצויינים". משה גם חקר את הסביבה וטיפח יחסים עם השכנים. רבים מהם העריצוהו והיה לגיבור בעיניהם; "מוסה" היה לשם-דבר בכל הסביבה. עם זאת רב היה חלקו ברכישת שטחי אדמה נוספים על הכרמל על ידי יהודים ובפיתוח איזור יערות הכרמל. ביום ב' י"ח באב תרצ"ח (15.8.1938), יצא משמר בן שישה נוטרים בפיקודו של משה בלאט במכונית מיערות הכרמל לחיפה כדי להביא כדרכם אחת לשבוע מצרכים למקום. כל נוטר היה מזויין ברובה ולמשה היה "מאוזר". בשעה 2.40 יצאה המכונית, ובתוכה נוסעים נוספים ונוטרים, מאחוזה בחזרה ליערות הכרמל. בזמן הנסיעה ישבו משה ונוטר נוסף בקצה המכונית וצפו אחורנית. קרוב לשעה שלוש, מול הכניסה לוואדי, הופתע המשמר באש חזקה מכל הצדדים. הנוטרים קפצו מהמכונית ותפסו עמדות בצידי הדרך. משה הורה שלא להתקיף, הן מחמת מיעוט מספרם והן משום היותם מוקפים, שכן לא רצה להפקיר את הפצועים והחברות שבמכונית. הנוטרים המשיכו להגן ולהשיב אש עד בוא יחידת הצבא. משה ועוד שבעה מחבריו נפלו לאחר עמידת גבורה בקרב מעטים מול רבים. הובא למנוחת עולמים בחיפה. הניח אישה בחודש השביעי להריונה והבן שנולד נושא את שמו. קטעים על אודות משה בלאט פורסמו בחוברת שיצאה לזכר חללי יערות הכרמל.