בכר, נסים

בן אמה ושאול, נולד בחודש אוקטובר 1925 באיסמעיליה, מצרים ולמד בבית-הספר "סנט-אן" בעירו. בשנת 1942 עבר עם הוריו לקהיר ולמד שם שנה נוספת. בסיימו את לימודיו עבד במשרדים אנגליים (בכלל זה שלושה חודשים במשרדי חברת "של"). בקהיר לקח חלק פעיל בעבודה ציונית, בעיקר במשרדי הסוכנות היהודית בעיר והיה מתרגם את עיתוני הסוכנות מאנגלית לצרפתית. זמן- מה עבד למען משרד ה"הגנה" באיסמעיליה. בעיר היו מחסני פצצות חבויים והבריטים עמדו להטביעם אבל נסים דאג להטעין את הפצצות על אוניות והללו העבירון לארץ. בחודש אפריל 1946, בערב פסח, סיפר להוריו כי הוא נוסע לימי חופשה אחדים לאיסמעיליה אך למחרת כתב לאביו: "תסלח לי. נסעתי לארץ- ישראל בלי רשותך". תחילה שהה נסים ברחובות ואחר-כך בדגניה ב'. כעבור חודשים אחדים לעלייתו עלו גם הוריו. הם לא אבו להישאר בלעדיו במצרים. נסים עזב את הקבוצה כדי לתמוך בהורים. תחילה עבד כפועל שחור, אחר-כך בבית-חרושת לטקסטיל ועם זאת למד גם את מלאכת הפוליטורה. המשפחה גרה בחולון ועקרה ליפו. כשפרצה מלחמת-העצמאות נשדד רכושם על-ידי הערבים. הם יצאו ריקם והתגוררו בבניין בית-ספר בתל-אביב, שמונה נפשות בחדר קטן. באחד הימים בתחילת המלחמה אץ נסים לכבות שריפה שהציתו ערבים בבית-כנסת על גבול יפו. הוא נתפס על-ידי הבריטים שהופיעו פתאום ויחד עם חבר שהיה איתו הושלך לבית-סוהר ביפו. שם נכלא בתנאים קשים וגם הוכה. לאחר שבועיים של השתדלות רבה מצד המשפחה ועורך-דין יצא לחופשי. עם שחרורו התגייס למלחמה ושירת באחד הגדודים. חודשיים היה בגליל, בחולדה, נלחם על כביש ירושלים, לטרון, יאזור, חולון ותל- א-ריש. בגלל מיחושי-לב הורד סוג הבריאות שלו לסוג בריאות ג'. אולם הוא סירב להשתחרר, וב-13.9.1948 יצא למחנה בקרבת גדרה. ביום י"ג בתשרי תש"ט (16.10.1948) התנדב לשמש כקשר בקרב על מסמיה, אך נהרג, ונקבר ברחובות. ביום ב' בסיוון תש"י (18.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.