בן נינה ומשה טיזה. נולד ביום כ"ג באדר תשי"ב (20.3.1952), באיסטנבול שבתורכיה. בן בכור להוריו, אח לאברהם, יעקב ורוזה. המשפחה התגוררה בשכנות לארמנים, שאהבו וטיפחו את איציק, וכבר בילדותו דיבר שלוש שפות: יוונית, ספרדית ותורכית. כאשר מלאו לו תשע שנים עלתה המשפחה לישראל והקימה ביתה באשקלון, שם גדל והתחנך. בחור גבוה ורחב כתפיים היה, שהקפיד על לבושו והופעתו ותמיד הותיר רישומו החיובי על מי שפגש בו. איציק אהב להאזין למוסיקה ולקרוא ספרים והיה חובב צילום, כך הנציח את בני משפחתו בצילומים מרהיבים. אהב והתעניין בבישול, כאן מצא דמיונו העשיר כר נרחב לביטוי, בצירופים שונים של תבשילים ותבלינים. כבן בכור, גילה איציק דאגה ואחריות רבה לכל בני משפחתו. בשעות אחר-הצהריים, לאחר שסיים את לימודיו, עבד בחנות צילום ואת הכסף שהרוויח נתן להוריו, לסייע לרווחתם הכלכלית. היתה לו מערכת יחסים נהדרת עם הוריו, ושררה ביניהם אהבה מיוחדת. איציק היה עבורם יותר מבן, כמו חבר האזין להם, בידר אותם וסיפר להם כל מה שקרה לו. מעולם לא היו ויכוחים, או חוסר משמעת וכבוד, תמיד קיבל את שרצה ברוח טובה ובהרבה אהבה. תמיד היה קשוב לאחיו הצעירים, השיא להם עצה, תמך בהם, ובשלוותו התמידית וברוגע הנפשי שלו נסך בהם ביטחון. איציק היטיב לספר סיפורים מרתקים ובדיחות. אחותו רוזה מספרת שעמד תמיד במרכז החברה והקרין סביבו קסם אישי רב. חדוות החיים, הצחוק והבדיחות ליוו אותו באשר הלך. בחודש ינואר 1970 גויס איציק לשירות חובה בצה"ל. בחלק הארי של תקופת שירותו היה אחראי על מטבח היחידה של גדוד "הבוקעים" בחיל השריון. בתום שירותו הסדיר, הצטרף אל שורות צבא הקבע, והתקדם בסולם הדרגות הפיקודי עד לדרגת רב-נגד. מפקדיו מספרים שהיה נגד חרוץ, הנהיג סטנדרטים גבוהים מאוד, והיה בעל מוסר עבודה ויכולת מקצועית גבוהה. במלחמת יום הכיפורים שהה איציק תקופה ארוכה בסיני. חבריו סיפרו כיצד סיכן לא אחת את חייו. בשל צניעותו לא נהג לספר לבני משפחתו על אירועים מיוחדים בהם היה מעורב. איציק נבחר לנגד מצטיין, ובמכתב הערכה כתב מפקד הגדוד: "קבל הערכתי הרבה מרמת המטבח שאתה מופקד עליו. המניע את הגדוד להישגיו". במלאת לו עשרים וחמש שנה נשא לאשה את קלרה חברתו. איציק היה איש משפחה חם ואוהב וליווה את גידול וחינוך שלושת ילדיהם – יעל, נירית ויוסי. גבר אופטימי היה, חדור אמונה במעשיו ובעבודתו. שימש אוזן קשבת לחיילים במצוקה ששירתו עמו. נהג עם כולם בכבוד, העניק מילה חמה, חיזוק ותמיכה, ובשעות שלאחר תפקידו מצא זמן לסייע לעולים מאתיופיה, שגרו בשכנות. אדם שקט ורגיש, שהאמין בשלום ובסובלנות. ביום ב' בכסלו תשנ"ה (5.11.1994) נפל איציק בעת מילוי תפקידו והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. בן ארבעים ושתיים היה בנופלו. הותיר אחריו רעיה ושלושה ילדים, הורים, שני אחים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "איציק שירת בגדוד עשרים וארבע שנים. עבר מסיני לנגב ומשם לרמת הגולן ולבקעת הירדן ושוב לנגב וללבנון… הוא השתתף במלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון ובתעסוקות ביטחון רבות ומגוונות. בכולן הצטיין ובכולם תמך, בחיילים ובמפקדים כאחד. לאורך כל תפקידיו הרבים בגדוד, ידעתי שהמטבח של גדוד "הבוקעים" הוא המטבח הטוב ביותר של חיל השריון, ואכן, שמו של רב-נגד איציק בכר יצא למרחקים. תמיד התגאיתי בו ואהבתי אותו כל כך…". בתעודת הוקרה וכבוד שהעניק האלוף יורם יאיר למשפחה, נכתב: "איציק ראה את שירותו כשליחות ונשא בה במסירות ובאהבה. נכון ומסור תמיד, הקדיש עצמו להגברת כוחו של צה"ל כאשר טובת המדינה לנגד עיניו".
