בכרך, יוסף-אריה

בן רכה ויעקב, נולד ביום ה' באייר תרע"ט (4.5.1919) בהמבורג, גרמניה, בן לאחת המשפחות המיוחסות בקהילת המבורג. בגיל 12 נתייתם מאביו ונאלץ לעזור לאמו בפרנסת הבית. הוא למד בבית- ספר "תלמוד-תורה" (שהיה בית-ספר עממי ותיכון כאחד) והצטיין בלימודים. בשנת 1938 התחיל ללמוד רפואה באוניברסיטה ובאותה שנה שם פעמיו ארצה. בארץ הצטרף לקיבוץ חפץ חיים של "פועלי אגודת ישראל" ובד בבד עם עבודתו המפרכת המשיך בלימודיו. תחילה היה רפתן, אחר-כך מזכיר-חוץ של הקיבוץ. בשנת 1946 נשא לאישה את לאה אלבק, בתו של פרופ' אלבק מירושלים. הוא החליט להתמסר ללימודי האגרונומיה על-מנת למצוא פתרון לבעיות המשק החקלאי החרדי. הוא עבר ירושלימה, לאוניברסיטה העברית, לאחר שמצא פתרון לשאלת החליבה בשבת על-ידי מכונות-חליבה אוטומטיות, בעזרתם ובהסכמתם של גדולי התורה בארץ ובעזרת אנשי מדע שונים. "… המדע והטכניקה מסייעים לנו לקיים את כל מצוות התורה…" זאת התחיל להוכיח בהמצאת פתרון לחליבה בשבת, וראה כי מטרת חייו היא מציאת פתרון והשלמה בין התורה לעבודה והסתייעות בעבודה במדע המדויק והחדיש. עם פרוץ מלחמת-העצמאות והתחלת המצור על ירושלים הצטרף לחטיבת ירושלים ושירת כחובש גדודי. יוסף-אריה נפל ביום ה' בתמוז תש"ח (12.7.1948) בהיפצעו פצעי-מות מרסיס של פגז בשעת מילוי תפקידו. תחילה נקבר בשייח'-באדר א' ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית-הקברות של הפרושים בירושלים. הניח אחריו אישה בהריון ובן. הבן השני נולד חודש ימים אחרי נפילתו ונקרא על שמו.