בכרך, אברהם-יצחק

נולד בשנת תרע"ו (1916) בעיר פינסק שבפולין למשפחת עמלים ובקרבה התחנך לחיי עבודה. בעירו למד בבית הספר המקצועי ושם הצטיין בלימודיו וגם גילה חוש אסתטי מפותח ונטיה לעזור לחבריו. מילדותו היה חבר בקן "הנוער הציוני" ובמשך הזמן קיבל בו תפקידים אחראיים. בגיל תשע-עשרה יצא עם גרעין הבוגרים להכשרה בלודז', ומשם לחווה החקלאית בצ'נסטוכוב, שבה התבלט כאישיות מרכזית. היה בין הראשונים שעלו לארץ-ישראל באניית מעפילים. לאחר תקופת הכשרה בקבוצת "למקור" (כיום כפר גליקסון) עברו תשעה צעירים, והוא בתוכם, למושבה הדר ובה הקימו את "גבעת המעפילים". חיי הקבוצה היו רצופים בעיות כלכלה וחברה ויצחק התמסר לבעיות אלה ללא חשבון זמן וכוחות. היה קם השכם בבוקר, נוסע לעבודתו בנגריות שבסביבה, חוזר בשעת-ערב מאוחרת ומתפנה לעסוק בענייני הקבוצה. עם זאת מילא גם תפקידים אחראיים בתחומי הארגון, התרבות והבטחון של קבוצתו. נמנה עם ראשוני העולים להתיישבות באדמות חממה, שעליהן הוקם הקיבוץ ניצנים, תקופת-מה שימש כנוטר וכל הזמן היה חבר פעיל ב"הגנה". ביום חמישי, כ"ט בתמוז תש"ד (20.7.1944), במהלך קורס לנוטרים, שבו שימש כמדריך, שמונה חודשים לאחר עלייתו על אדמת חממה, מצא מותו בעת מילוי תפקידו בתאונת דרכים בישוב השכן באר-טוביה. עמו נהרגו גם שניים מחבריו. הוא הובא למנוחות בתאריך א' באב תש"ד (21.7.1944). בבית העלמין של חממה-ניצנים. הניח אשה בהריון שילדה לו בת אחרי מותו. לאחר מותו כתבו עליו חבריו בעתונם: "מטובי החברים… אנשי העבודה וההגנה, המפעל והעוז. חברים צעירים ונאמנים, בני חממה ומגיניה".