בירקה, יצחק
יצחק, בן רינה ומשה, נולד בשנת תש"ז (1947) בבגדד שבעיראק ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1951. הוא למד בבית-הספר היסודי "השבעה" באזור, ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר המקצועי "עמל" בחולון, במגמה של מכונאות רכב. יצחק היה תלמיד חרוץ ושקדן והיה אהוב על מוריו ועל חבריו. הוא היה חברותי ונעים הליכות, ישר היה ובעל מצפון, עליז וטוב-לב, שובב ואוהב מעשי קונדס. יצחק גויס לצה"ל במחצית חודש נובמבר בשנת 1964, והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מחסנאים, בקורס נהגים ובקורס נהגי זחל"ם. הוא היה חייל טוב ואחראי, ושימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב ובאורך רוחו. במלחמת ששת הימים נפצע קל כשנהג בזחל"ם הפיקוד של אחד מגדודי השריון. הוא הצטיין בימי המלחמה בתפקידו כנהג. על השתתפותו במלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". הוא השתדל שלא להדאיג את בני משפחתו והרבה לכתוב מכתבים הביתה ובחופשותיו הקצרות נהג לבלות בבית ולסייע להוריו. בתעודת השחרור שניתנה לו, לקראת השחרור מן השירות הסדיר, כתב מפקדו: "יצחק הוא חייל ממושמע ומסור למופת". יצחק היה בן נאמן להוריו, בעל מסור ואב אוהב. הוא אהב לעזור לזולת ודאג למשפחתו. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973), במעוז "ליטוף" שעל חוף האגם המר הקטן, נפגע יצחק ונהרג. תחילה נחשב כנעדר. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בת, אב ואם, שלושה אחים וחמש אחיות. בנו, שנולד אחר נופלו, נושא את שמו – יצחק.
