בירנברג, בן-ציון

בן-הזקונים של פרידה ויהודה, נולד ביום י"ז במרחשוון תר"ץ (21.11.1929) בתל-אביב. גדל בבית חדור הכרה פועלית-חלוצית איתנה, בלי מותרות, בהכרת צורך העבודה כיסוד לזכות החיים. בהיותו תלמיד מצטיין בבית-הספר העממי "תל נורדוי" קיבל מלגה להמשך לימודיו וסיים את בית-הספר התיכוני למסחר בתל- אביב. הצטיין בייחוד במתמטיקה אשר היתה המקצוע האהוב עליו. בן-ציון היה עלם גבה-קומה, יפה-תואר, זקוף ועיניו מפיקות טוב-לב. עוד בשחר ימיו עמד על קשיי-החיים, אך נשא הכרתו זו בצנעה וכיסה עליה בחיוך ועליזות. ביולי 1947 התגייס יחד עם חבריו לנוטרות בעמק יזרעאל ומוניטין יצאו לו בשל הצטיינותו באימונים ובשל היסודיות והדייקנות שגילה בכל מעשיו. עם תחילת מלחמת-העצמאות, התנדב "בירי" – כך קראו לו – לחטיבת "גולני" והועבר ליבנאל ושם עסק בליווי שיירות כמקלען. זמן מועט לפני שנכנסה לתוקפה ההפוגה הראשונה, ביום ג' בסיוון תש"ח 10.6.1948)) פתח קאוקג'י בהתקפה גדולה על המושבה סג'רה כדי לכובשה, ובן- ציון חש עם יחידתו, יחידת מקלענים, לעזרת המושבה. בן-ציון התנדב ויצא לקראת האויב במשוריין וממרומי הצריח זרע מוות על סביבותיו. אולם כדור אויב, שחדר דרך פתח הצריח, פגע במצחו והמיתו בו במקום, כשידיו לוחצות על הדק ה"שפנדאו". בן-ציון הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה.