בירנבוים (אופטובסקי), חיים

נולד בשנת 1904 בראדום שבפולין למשפחה אמידה ולאחר שלמד ב"חדר" השלים את לימודיו בבית ספר עירוני. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה התערער מצבה הכלכלי של המשפחה, אביו נפטר והוא נאלץ לצאת לעבודה כדי לסייע בכלכלת הבית ולפרנס את אמו ואת אחיו. בשנת 1916 התחיל ללמוד מלאכת הסנדלרות, ואז הצטרף למפלגת ה"בונד" שמרבית פועלי העיר היהודים היו חברים בה. לאחר שעות העבודה המשיך לרכוש דעת ועיקר מעייניו היו נתונים לחקר הבעיות הנוגעות לעבודה ולתנועת הפועלים היהודים. עקב כך הגיע לכלל מסקנה שעליו לעזוב את ה"בונד" ולהצטרף להסתדרות "פועלי ציון". במלאכתו ובפעילותו המפלגתית הצטיין במרץ ובמסירות רבה. הוא נבחר כחבר הוועד המקומי של "פועלי ציון" ובמרץ רב עמל למען פיתוח פעילות מחתרתית. הוא היה מארגן קבוצות של בני נוער ותלמידי בתי ספר, מוביל אותם למקומות מסתור ביערות ושם מקיים פעילות והדרכה ענפה שתכליתה הקמת יסודות להסתדרות נוער חזקה. בסוף 1924 החל בהכנותיו לעלות לארץ. בעקבות רדיפות השלטונות בפולין כלפי מפלגות השמאל הסתתר בעיר אחרת ושינה את שמו לחנוך אופטובסקי. בשנת 1925 עלה חיים לארץ ישראל והתחיל לעבוד במקצועו. אף על פי שהשתכר יפה בעבודתו נענה לדרישת מפלגתו לעבור לירושלים ולהתחיל לעבוד ברכבת. כאן השתכר פחות ממחצית שכרו הקודם. הוא עבד ברכבת ארבע שנים ושם התחבב על כל העובדים. הם כיבדוהו והעריכוהו לקידום ענייניהם ואף בחרו בו להיות נציגם בוועידת עובדי הרכבת שנערכה בחיפה. ביום י"ז באב תרפ"ט (23.8.1929), יום פרוץ מאורעות הדמים בירושלים, שמע חיים ממקום עבודתו ברכבת את קולות היהודים המותקפים בשכונת ימין משה הקרובה. הוא הזעיק את חבריו לעבודה ויחד נחלצו לעזרת המותקפים. קומץ הבחורים עמד מול המון ערבי רב ובגבורת נפש הדפו את התוקפים לאחור. ביריות שכיוונו הערבים אל עבר השכונה נפגע חיים בחזהו אך הוא המשיך לעמוד על משמרתו עוד שעות רבות עד שהתעלף והובהל אל בית החולים. בדרך לבית החולים התנפל המון ערבי פרוע על המכונית והמשיך לפגוע בפצועים, לדוקרם ולהכותם. חמישה שבועות שכב חיים בבית החולים, ובכ' אלול תרפ"ט (25.9.1929) מת מפצעיו.