בירמן, אריה (“ליוניצ’קה”)
בן מרדכי-יוסף ופניה. נולד ביום ט"ז בתשרי תרפ"ח (12.10.1927) בכפר קטן על-יד בלץ, עיר-מחוז בבסרביה. עוד בקטנותו עברו הוריו העירה. בקיץ 1941 חדרו הרומנים (בעזרת הגרמנים) לבסרביה, אחרי שנה של כיבוש רוסי. שבועות מספר לפני-כן הוגלו ההורים לסיביר ואריה ואחותו עמדו לעבור לצ'רנוביץ אל דודם אשר אימץ אותם. אולם הילדים לא רצו לעזוב את סבתא החולה. לבסוף, אחרי שהתחילו ההפצצות וסבתא נקברה תחת תלי-ההריסות, ברחו שני הילדים ונספחו לשיירות-הפליטים אשר נעו לכיוון רוסיה עד שהגיעו לבסוף לסטלינגרד. הם נאספו לבית-ילדים, אך שם נפרדו. כשהשיגה השואה את סטלינגרד הועבר אריה עם שאר הילדים לנובוסיבירסק, מקום שם נשאר עד סוף המלחמה. במשך כל התקופה הזאת התגעגע לקרוביו ואף לסביבה יהודית. פעם ניסה לברוח מבין כתלי-המוסד, אך המנהל, שהיה יהודי ואדם טוב, הכשיל את נסיונו ומאז הנעים ככל האפשר את חיי הילד בנכר. בשנת 1945 חזר הביתה ובשנה שלאחריה יצא בדרכו לארץ אך אנייתו עלתה על שרטון עוד לפני שנפלה בידי הבריטים אשר הפנוה לקפריסין. שם שהה אחד-עשר חודשים בתוך מחנה-נוער עד שבנובמבר 1947 הגיע לארץ. אחרי חודש בעתלית יצא סוף-סוף לחופש על אדמת-המולדת והוא אז בן עשרים בלבד. הוא מצא עבודה והיה שמח בחלקו אחרי אשר ידע סבל ויסורים במשך ימי-חייו. עם התגבר מלחמת-הקוממיות התגייס והשתתף בפעולות מפעולות שונות ויצא בשלום מכולן. ביום א' באדר תש"י (18.2.1950) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.
