בירו, דניאל

דניאל, בן פרומה וישעיהו, נולד ביום כ' בשבט תשי"ב (16.2.1952) בחיפה. את לימודיו היסודיים והתיכוניים סיים בבית-הספר של אליאנס "כל ישראל חברים". דני, כפי שכינוהו בני משפחתו, נולד בשעה קשה, לאחר מות אחותו הבכורה, ובאופן טבעי ראתה בו המשפחה המשך ותקווה. דני היה ילד שקט ומצניע לכת, כאילו נחבא מאחורי משקפיו הגדולים. הוא היה אהוד מאוד על בני כיתתו, ששיתפו אותו במשחקיהם, בחוויותיהם, בטיולים ובסודות. בבילויים המשותפים של הילדים מצא עצמו במרכז, וגם כתלמיד היה מרכז הכיתה. הוא הצטיין בגישתו הרצינית ללימודים, וכשרונו התבטא במיוחד במגמה הריאלית של בית-הספר התיכון. למרות הישגיו בתחום הלימוד העיוני, רצה דני לעבור לבית-ספר תיכון מקצועי. סקרנו אותו המכונות השונות, והוא חש תשוקה גדולה להכיר מקרוב את דרכי פעולת המנוע. אביו, אליו היה קשור קשר חם וישיר, הבחין בגודל ההפסד שייגרם לדני אם יעזוב את הלימודים העיוניים, ובסבלנות רבה כיוון את דני להמשיך אותם. המשבר שפקד את דני עקב זאת היה חריף, אך בכוחות משותפים שלו ושל אביו, התגבר על הקשיים והמשיך בלימודיו העיוניים בהצלחה, בעוד משפחתו מעודדת אותו ומשמשת עורף וכוח דוחף בהתקדמותו. דני גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1970 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות הטנק ובקורס למפקדי-טנקים, הוצב כמש"ק ביחידת שריון. בצבא היה דני אהוב על חייליו ועל מפקדיו כאחד. חבריו העריכו את השקט הפנימי שלו, שלא פג גם במצבי מצוקה. בזכות הליכותיו הנעימות קנה ידידים רבים, שהיו מוכנים ללכת אתו ולמענו לכל מקום. בחיי-היום-יום במחנה עזר דני לחבריו ולפקודיו בבעיות הסתגלות למסגרת הצבא, התעניין בכל העובר עליהם ועל משפחותיהם, ואף נהג לבקר בבתיהם בחופשותיו. ידידיו תיארו אותו כאדם בעל חוש הומור מצוין וגישה בריאה ואופטימית לחיים, שמצא תמיד את הדרך להגיע לפתרונות היעילים והמועילים, גם בעניינים אישיים וגם בתחום המקצועי. הכל נראה קל ופשוט תחת ידיו, גם כשבתחילה נדמה היה שאין מוצא והקרקע נשמטת מתחת לרגליים. דני הפך סמל לאחד המוותר על נוחות למען הזולת, ובשעות קשות ידעו הכל, שאם יפנו עליו יעשה כמיטב יכולתו, יישאר במקומם בתורנות או בשמירת שבת וכד'. הוא עשה הכל באיפוק ובשליטה עצמית, בלי שניכר עליו הקושי שבויתור על מאווייו. בחופשות אהב דני לבוא אל בית הוריו, לשוחח אתם ולבלות בחברתם ובחברת אחותו הקטנה, שהייתה אהובה עליו מאוד. הוא גם הרבה לטייל בארץ, כשהיו עתותיו בידיו, וביקר אצל ידידיו שבעורף ואצל חבריו לצבא. דני תיכנן להמשיך את לימודיו בטכניון לאחר תום שירותו הסדיר, אולם כשבועיים לאחר שסיים את שירות החובה שלו – פרצה מלחמת יום-הכיפורים והוא נקרא אל הטנק. דני השתתף בקרבות הבלימה הקשים נגד המצרים בחזית סיני. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), בקרב שריון קשה בפתחת קנטרה, בגזרה הצפונית של תעלת סואץ, נחלץ דני לעזרת ניצול שיצא מטנק בוער, ושניהם נפגעו מטיל ונהרגו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד יחידתו: …" כמפקד גדוד סיור בעוצבה משוריינת הייתי גאה לפקד על בנכם, סמל בירו דניאל… לוחם טוב ועשוי ללא-חת…"