ביקסון, בעז

בן אביגיל ושמואל. נולד ביום ו' בתמוז תשכ"ז (14.7.1967) ברמת השרון, אח תאום לנופרית ואחיהן הצעיר של רונה ונעה. בעז החל את לימודיו בבית-הספר היסודי גולן ברמת השרון והמשיכם בחטיבת-הביניים עלומים בעיר. ילד רגיש ואהוב, מוקף תמיד חברים וחברות. בעז היה עלם חמודות – יפה, עדין מראה ונעים הליכות ועם זאת ניחן בכוח גופני רב, שהפגין אותו במסגרת שיעורי הספורט שאהב מאוד. הוא נמנה עם נבחרות הכדורסל והכדורגל הכיתתיות ואף ייצג את כיתתו בתחרויות ריצה. כאשר החלו חבריו לקבל שיעורי טניס ב'מרכז הטניס' ברמת השרון המליצו מדריכיו כי יקבל שיעורים ברמה מקצועית. אולם לבעז היו העדפות אחרות; הוא ביכר להתמקד בתחביבו רב-השנים: נגינה בפסנתר. כשרונו המוסיקלי יוצא הדופן של בעז התגלה בעודו צעיר לימים. לכשרון זה היתה השפעה מכרעת על המשך חייו ועל עתידו. הוא החל בלימודי נגינה בפסנתר בהיותו בן שבע. בגיל תשע כבר עבר ללמוד אצל פרופסור אלכסנדר וולקוב ובמקביל למד הלחנה אצל פרופסור אבל ארליך. בהגיעו לגיל חמש-עשרה עבר ללמוד אצל פרופסור פנינה זלצמן. כל מוריו פועלים במסגרת האקדמיה למוסיקה של אוניברסיטת תל-אביב. מגיל שתים-עשרה ואילך זכה במלגות מקרן התרבות אמריקה-ישראל, במסגרת מפעל המלגות על-שם שרת ומטעם קרן שרת למוסיקאים מצטיינים. אהבתו של בעז למוסיקה והרמה הגבוהה של נגינתו הובילו אותו להירשם לתיכון לאומנויות תלמה ילין בגבעתיים, שבו למד במגמה ההומנית-כללית. קרן המלגות של בית- ספרו העניקה לו מלגה כהוקרה על תרומתו לבית-הספר ועל שום הצטיינותו בנגינה וההישגים המוסיקליים הגבוהים שהגיע אליהם. רכזת מגמת המוסיקה בבית-הספר כתבה בהמלצתה: "בעז הוא אחד הפסנתרנים המרתקים ביותר שהכרתי בשנים האחרונות. הוא בעל יכולת ביטוי כובשת ודמיון מוסיקלי יוצר. נגינתו מלאת השראה והוא מעניק חוויה מוסיקלית לקהל המאזינים. הוא ניחן בשמיעה מצוינת, יכולת טכנית מרשימה, אינטליגנציה מעולה והבנה מוסיקלית מעמיקה. הוא שקדן, מתמיד ובעל אמביציה. התקדמותו בשנתיים האחרונות היתה מפליאה והישגיו מרשימים. תוך זמן קצר תפס מקום בולט בשורה הראשונה של הפסנתרנים הצעירים בישראל. אין לי ספק כי אם תימשך התקדמותו בקצב הנוכחי יגיע להישגים יוצאים מן הכלל בשנים הקרובות". ביצועיו של בעז הלכו והשביחו והמחמאות שזכה בהן הרקיעו שחקים. הוא נהנה מתמיכת צוות בית-הספר, אשר איפשר לו להיעדר מהלימודים לפני קונצרט או תחרות. בשנת 1983 החל בעז להשתתף באופן קבוע בפעילותה של יחידת הנגנים הצעירים למוסיקה קאמרית, מיסודו של הכנר אייזק שטרן, הפועלת במרכז למוסיקה בירושלים. במסגרת פעילות זו, שמשתתפים בה מטובי הנגנים הצעירים בארץ, הוא הופיע בקונצרטים ובקלטות ברדיו ובטלוויזיה, וקיבל הדרכה בכיתות אמן מטובי המוסיקאים בעולם. לאחר שהופיע בפני ועדת ההשמעה של קול ישראל הוחלט ברשות השידור לשלבו בהקלטות אולפן ובהפקות פומביות של מחלקת תוכניות המוסיקה למשך מספר שנים. בעז אף נבחר להשתתף בקבוצת נגנים מצומצמת ומצטיינת, שנשלחה לפסטיבל המוסיקה בבון, גרמניה. עודד שור, ממרכז המוסיקה במשכנות שאננים, העיד: "עבודתו הרצינית והמסורה של בעז וכישוריו המוסיקליים המצוינים מעמידים אותו בשורה הראשונה של המבצעים הצעירים בארץ". בשנת 1984 זכה בעז במענק היוקרתי על-שם קלרמונט במסגרת מפעל המלגות המשותף לאוניברסיטת תל-אביב ולקרן התרבות אמריקה-ישראל לעידוד כשרונות בתחום הביצוע וההלחנה וכן קיבל את פרס האקדמיה לפסנתרנים. באמצע חודש נובמבר 1985 התגייס בעז לצה"ל במעמד מוסיקאי מצטיין, אחד מחמישה מוסיקאים מצטיינים שנבחרו באותה שנה. כדי לא לפגוע בהמשך לימודיו באקדמיה עבר קורס שלישות והוצב במפקדת קצין שלישות ראשי. המעמד שזכה בו הבטיח לו את התנאים החיוניים להמשך לימודי הנגינה. התאפשר לו לסיים את עבודתו בשעות מוקדמות וניתנו לו חופשות מיוחדות לפני קונצרטים ותחרויות מוסיקליות. עם שחרורו מן השירות הסדיר קיבל בעז החלטה שלא להמשיך את דרכו המקצועית כמבצע. הוא החליט לעסוק בתחום המוסיקה כמורה לפסנתר. נוסף למוסיקה, היו לבעז עולם פנימי עשיר ותחומי עניין רבים. בפרט גילה עניין במקצועות ההיסטוריה והגיאוגרפיה ואף נהג להאזין, כשומע חופשי, להרצאות שניתנו באוניברסיטה בתחומים אלה. בעז התעניין בכל מגוון האמנויות. הוא הרבה לקרוא ובספרייתו נמצא אוסף רחב היקף של ספרים בנושאי מוסיקה, אומנות פלסטית, ספרות ישראלית וכללית, שירה, ספרי היסטוריה וגיאוגרפיה. בסוף חודש ינואר 1998 נקרא בעז לשירות מילואים ממנו לא שב. ביום ט' בשבט תשנ"ח (5.2.1998) נפל בעת שירותו והוא בן שלושים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין מורשה ברמת-השרון. הותיר הורים ושלוש אחיות. בעיזבונו נמצאו קלטות רבות ובהן הקלטות של נגינתו ברדיו ובטלוויזיה. הוריו הנציחו את זכרו באיסוף ביצועיו בפורומים שונים בקלטות.