בינדר, דויד (“דודו”)

בן יוסף ומיכל. נולד ביום ב' בתמוז תרצ"ו (22.6.1936) בחיפה. ההורים, שלא יכלו להשלים עם חיי-העיר ולא הסתפקו בעבודה יומיומית, החליטו כי בכוחות משותפים בקיבוץ אפשר יהיה להם ליצור חיים נעלים יותר – וביחוד למען בנם – וגמרו-אומר לעבור לקיבוץ; אז באו להתישב במעוז-חיים. מילדותו היה דויד רזה וחלוש אך הוא נעשה לבחור חסון ובעל-קומה; אולם עדינותו, אצילות-נפשו ורגישותו מילדותו נתעצמו בכל הליכותיו. סיים את לימודיו בבית-ספר תיכון והיה חרוץ ושקדן – ובעיקר בלימודים הריאליים. השתייך לתנועת "הנוער העובד". לפני גיוסו לצה"ל באוגוסט 1954 עבד בחקלאות ובמשך הזמן היה לאיש-משק מובהק האהוב על הכל. לא חשך מעצמו כל עבודה, ותהי זו הקשה ביותר, והכל עשה מתוך מתינות ושיקול-דעת, עליזות ונועם-הליכות ולא היה דבר שעמד בפני רצונו העז. בהיותו בצבא עבר כמה קורסים ובתוכם קורס-טיס, אשר מראשיתו נהג בו מתוך בטחון ואחריות ושלוה עצורה. הגיע לדרגת סגן-משנה. השתתף גם במערכת-סיני. בתוך ימי-שירותו נשא אשה ושניהם חלמו על הקמת ביתם ביום מן הימים. אך ביום ג' בסיון תשי"ז (2.6.1957) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות במעוז-חיים. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. הניח אשה. ב"שלושים" הוציא קיבוץ מעוז-חיים חוברת לזכרו בשם "דודו". המשק בנה בריכת-שחיה על-שמו.