בילו (פילו), יצחק

בן שרה ושמעון. נולד בי"א בתשרי תרפ"ז (19.9.1926) בסאלוניקי שביוון. בשנת 1933 עלה ארצה עם הוריו והחל את לימודיו בבית הספר כי"ח בתל אביב. בהיותו כבן עשר הצטרף לתנועת הנוער בית"ר ולימים התגייס לארגון הצבאי הלאומי. בגיל 14 התייתם מאביו שנהרג במהלך שירותו בבריגדה. מחמת פעילותו המרובה באצ"ל נאלץ להיעדר הרבה מעבודתו וגם התקשה להיקלט בעבודה סדירה, אבל למרות הצורך והרצון לעזור במצוקתה הכלכלית של אמו האלמנה לא הפסיק ואף הגביר את פעילותו. בהתקפה על המחנה הצבאי הבריטי במגרשי התערוכה בתל אביב (21.12.1945) לחם באומץ-לב וגם לקח חיילים בריטיים בשבי. הוא הוסיף לעמוד על משמרתו גם כשנפצע קשה בחילופי היריות עם חיילי המחנה ולא הניח לשבוייו להרגיש בחולשתו, ורק בהינתן אות הנסיגה הודיע לחבריו על פציעתו. הוא נותח פעמים אחדות ורק לאחר ארבעה חודשים שב לאיתנו ולא פסק מלתבוע לשתפו במבצעים נוספים. בכ"ב בניסן תש"ו (23.4.1946) נקרא להשתתף בפעולת הסחה שנועדה לחפות על התקפת אצ"ל על משטרת רמת גן. על יצחק ועל שניים מחבריו הוטל להצית לשם כך את צריף תחנת הרכבת בתל אביב. לאחר שהגיעו ליעדם הצית יצחק פצצה, אבל זו נשמטה מידו ואז הטיל עצמו עליה כדי למנוע התפוצצותה ליד חמרי התבערה שבידי חבריו לפעולה. אף שנפצע פצעים אנושים בבטנו נאבק עם השוטרים שהגיעו למקום וכעבור שעתיים הוציא את נשמתו. הוא הובא למנוחות בבית הקברות בנחלת יצחק שליד תל אביב. הניח אם ושלוש אחיות.