ביין, אלי

נולד ביום ד' בתמוז תרפ"ד (6.7.1924) בעיר וינה, בירת אוסטריה. בהיותו בן 15 הובא ארצה מאוסטריה במסגרת "עליית-הנוער" ולמד בקיבוץ בית-זרע. על עברו לא הירבה לספר לחבריו, כי עיניו היו נשואות לעתיד בחיים החדשים. מהמעט שסיפר נודע כי אמו מתה זה מכבר, אביו מת מחמת רדיפות המשטר הנאצי ואחותו נאנסה ונהרגה על-ידי חיילים גרמנים. עלי שירת שנה כנוטר ואחר-כך התגייס לצי הבריטי ובלבו השאיפה לנקום את נקמת אביו ואחותו. מששוחרר עבד במכונאות ואחר-כך בצבעות בתל-אביב, ובשעות הפנאי למד הנדסה אווירית. הוא הצטרף ל"הגנה" והשתתף בשקידה באימונים. בראשית דצמבר 1947 התנדב לשירות בפלמ"ח, בהגנה על שכונת התקווה וגבולות תל-אביב ובליווי שיירות לירושלים. "אילו יכלו אבי ואחותי לראות איך אנו נלחמים סוף-סוף על אדמתנו ועל עצמאותנו" – אמר לפני צאתו לתפקידו האחרון. ביום כ' באדר ב' תש"ח (31.3.1948), בעת חילוץ מכוניות שיירה שהיתה בדרכה לירושלים מהבוץ ליד חולדה, התנדב עם חבריו לעלות על הגבעות הסמוכות לשם חיפוי ואחר-כך התנדב עם שלושה חברים להישאר במקום כדי להגן על משוריין, ובו חברים פצועים, שלא היה אפשר לחלצו ושם נהרג. עלי הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחולדה.