בייט, הנס

בן מרים (מינה) ופרידריך (פריץ), נולד ביום כ"ב בתשרי תרס"ב 5.10.1901)) בעיר בליישרודה שבגרמניה ולמד בגימנסיה בעיר נורדהאוזן. בעודו נער הגיע להכרה ציונית, הצטרף לתנועת-הנוער "תכלת-לבן" וכחבר באגודת המשוטטים הצעירים היהודיים נעשה למנהיג. כשבגר קצת עשה נפשות לציונות בקרב הנוער היהודי בהילדסהיים ונענש על כך בנזיפה פומבית מפי הרב, אך לאחר זמן קצר נתחבב על הרב ועל כל יהודי העיר. הוא רצה ללמוד רפואה כדי שיוכל לעזור לסובלים, אך נמנע מלהטיל על אביו מעמסה כספית יתירה ופנה להתעסקות אחרת. הוא התחיל לעבוד כפקיד בבנק פרטי בברלין, עלה במהרה מדרגה לדרגה עד שהיה למנהל בנק. הוא היה יפה-תואר ויפה-נפש ונתקבל כבן-בית בחברה הגבוהה של צעירי האצילים ומשפחות אילי הממון, ועם ציונותו ונטייתו לחלוציות תפס מקום גם בחיי החוגים הללו. התאמן באתלטיקה ובשיט והיה לו ביתן-סירות יפה על שפת אגם מחוץ לעיר. כן היה חבר באיגוד בינלאומי לתעופה והשתתף בטיסה בכדורים פורחים, חבר במועדון לרכיבה בשרלוטנבורג והשתתף עם בני אצילים במרוצי-סוסים ובציד שועלים ובחורף היה גולש ברחבי שדות-השלג שבשוויץ. בו בזמן התקרב לחלוצים המתאמנים בוולפנביטל ונטל על עצמו את הנהלת הכספים של איגודם "ברית העולים" וסיפק להם כספים להוצאות ארגוניות ולעזרת חברים אף כשקופתם היתה ריקה והעביר לכך כספים מקופתו או שקיבל מידידים. הנס נסע לבקר את חברי התנועה שעלו לארץ ונקלטו בעין חרוד והגה תכנית להקים שם בית-חרושת לשימורים. חזר לגרמניה והלך להכשרה מקצועית בבית-חרושת לשימורים בבראונשווייג ובעזרת ידידים השיג סכומים ניכרים לרכישת מכונות בשביל המפעל, אך בגלל סירובם של אנשי עין-חרוד בימים ההם "להתגאל" בתעשייה – לא יצאה תוכניתו לפועל. אחרי עליית הנאצים לשלטון בגרמניה התמסר להצלת הנוער היהודי. תחילה עבד כמתנדב בהנהלת "יידישה יוגנדהילפה" (עזרה לנוער היהודי) ואחר-כך נטל על עצמו את העבודה הארגונית והכספית לטובת המוסד להצלת ילדים יהודים בהרלינגן, ששימש אחר-כך גרעין למפעל "עליית- הנוער". כשעלה לארץ ב- 1935 נתמנה מנהל המחלקה ל"עליית-הנוער" והיה יד ימינה של הנרייטה סולד ז"ל בכל תחומי פעולתה. במשך הזמן נשא אישה ונולדו לו ארבעה ילדים, אך את רוב זמנו הקדיש לילדי "עליית-הנוער". לרגל עבודתו נסע אחרי המלחמה לפולין ולקפריסין ואף בארץ הירבה לנסוע לכל מקומות הקליטה וההכשרה של הנוער העולה. בפעולתו זו נתגלה כאדם בעל הבנה ורגש לצורכי הזולת ונכונות לעזור במידה שאין למעלה ממנה. הנס היה חבר ב"הגנה".