ביטנסקי (ביתן), יהודה

בן חיה ומשה, נולד ביום י"ב בכסלו תרפ"ה (9.12.1924) בווילנה להורים ציונים ותיקים ופעילים. משחר ילדותו נתחנך ברוחה של התרבות העברית וערכיה. בהיותו בן ארבע למד בגן-ילדים עברי בווילנה. בהיותו בן תשע עלה עם אמו ארצה. תחילה למד בבית- הספר הדתי "תחכמוני" בירושלים ומכאן נטייתו וחיבתו בימי נעוריו למסורת היהודית. אחרי עליית אביו ארצה המשיך בלימודיו בתל-אביב בבית-הספר "תל-נורדוי". עם פרוץ מלחמת- העולם השנייה, עברה המשפחה לירושלים והוא המשיך שם את לימודיו וסיים בית-ספר תיכון. יהודה ניחן בכשרונות בלתי-רגילים ונמשך ללימוד מדעי-הרוח. משסיים את לימודיו בגימנסיה ועבר שתי שנות שירות בפלמ"ח נתקבל לאוניברסיטה ושקע ראשו ורובו בלימודים. הוא למד היסטוריה, פילוסופיה, ופסיכולוגיה. בעבודותיו באוניברסיטה הפתיע את מוריו והם תלו בו ובכשרונו תקוות רבות. אולם עם החלטת האו"ם על חלוקת הארץ אץ למלא את חובתו. הרבה מכוחות רוחו השקיע בהדרכה בתנועת "המחנות העולים" אשר אליה השתייך מימי נערותו. יהודה היה אחד מקבוצת הסטודנטים אשר השתתפו בפעולות קרביות רבות במבואות ירושלים. הוא נמנה עם אנשי מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15-16 בינואר, עמוסים בנשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף, שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). יהודה הובא לקבורה בכפר עציון. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים. השאיר אחריו חיבורים ומחקרים חשובים.