ביטמן, רמי

בן ישראל וצביה, אשר אחרי מלחמת הקוממיות הצטרפו לקבוצת יפעת בבואם מכפר החורש, בו נולד להם רמי ביום ד' במרחשון תרצ"ח (9.10.1937). ביפעת עוסק האב כיום בהוראה בבית הספר התיכון האיזורי והאם אף היא עוסקת בהוראה (בחינוך מיוחד). רמי למד בבית הספר התיכון ביפעת ואף סיים את לימודיו בו. מטבעו לא היה טיפוס של נחבא אל הכלים כי אם ער ופעיל בכל. כאשר גויס לצה"ל בנובמבר 1956 נקלע לבסיס הדרכה אך הוא שאף להגיע ליחידה קרבית. כשסיים את קורס הקצינים התנדב לנח"ל מוצנח ובגאווה חבש לראשו את הכומתה האדומה של הצנחנים. החיוך הטוב לא מש מעל פניו גם בשעותיו הקשות, כשהיה עליו לבצע משימות אחראיות. אחרי יום אימונים קשה היה שוכב ליד חבריו ומשיח להם את הגיגיו, תקוותיו ושאיפותיו. מפקדו מעיד עליו כי רמי לא היה הקיבוצ'ניק הטיפוסי הבוטח בעצמו והיודע הכל כי אם להיפך, הוא היה מתלבט ומחפש את דרכו בחיים, בין בשטח הקיבוצי ובין בשטח האקדמי. באחד הימים בא רמי ירושלימה שלא במסגרת צבאי ומטענו האינטלקטואלי איפשר לו לשמוע הרצאה כאילו היה סטודנט מן המניין. עוד מילדותו אהב להתעניין בעניינים שונים ולנתח אותם וכל יודעיו הופתעו על ידי כושר הניתוח העמוק אשר בו ניחן. תמיד היה מחפש את הצדק ואת היושר והגן על חבריו בצבא מפני הממונים עליו, כי הוא ראה במעשי חבריו את הצד האנושי האזרחי יותר והצבאי פחות. גם בחיים האזרחיים התבטא חוש הצדק שבו בנטייה ללימודי חברה מתוך כוונה למצוא פתרונות לבעיותיהם של בני אדם ותיקונים לליקויי החיים בחברה הישראלית אשר ראה אותה כחמרנית מדי. עם שחרורו מן הצבא חזר לענף הפלחה אשר אהב מאז ומתמיד ואת שעות הפנאי לפני המשמרת ולאחריה הקדיש לספריו, שהיו לגבי חבריו ספרים חתומים. את כושרו הרב הוכיח ברצונו ובנכונותו להתעמק בחוגים שהקדישו את זמנם לנושאים שונים ורמי תמיד היה בא לחוגים אלה כשהוא מוכן מראש ויודע את הנושא. בפרוץ מלחמת ששת הימים שוב נקרא רמי לדגל ועמד בראש מחלקת סיור בשריון שהוא עצמו הקים ובדרגת סגן היה מפקדה. ב6- ביוני 196ניהלה היחידה, בה שירת רמי, קרב שריון בשריון; זה היה בעמק דותן אשר בשומרון. בשעות הקרב קיבל פקודה ליצור מגע עם הטנקים של האויב ולדווח על הפעולה. רמי עשה זאת בקור רוח ובאומץ לב. אך עברו חמישה ימים – וביום האחרון לקרבות, הוא ב' בסיון תשכ"ז (10.6.1967), נפל בקרב ברמת הבניאס אשר בגולן. נאמנותו לתפקידו ולפקודיו היתה ללא דופי וייתכן שהיא אשר הביאתו למוות, כי כאשר סיים את משימתו בניווט הכוח התוקף – המשיך לחפש דרך להמשך הקרב – ואז עלה על מוקש אשר שם קץ לחייו. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן הועבר לבית הקברות אשר בקבוצתו. אחרי נפלו צוין לשבח על ידי מפקד חטיבתו על גילוי אומץ לב ודבקות במטרה. חוברת עליו ועל שניים מחבריו הוצאה על ידי קבוצת יפעת לזכרם. גם בקובץ "בדרכם", לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה ובהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים, הובא מעזבונו. זכרו הועלה בחוברת שהוצאה על ידי המועצה האיזורית קישון. קטעים עליו נמצאים בספרו של א' גולן "אנשי הפלדה". בילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל – "גוילי אש" כרך ד' – הובא מעזבונו. בתחקיר שנערך ב 2017 הודגש כי צל"ש מפקד החטיבה הומר לעיטור המופת.