ביטון, מרדכי

בן עזיזה ודוד . מרדכי נולד במרוקו בי"ח בתמוז תשי"ג (2.3.1953). ב-1963 עלתה המשפחה ארצה. הם השתקעו בעיר טבריה, שם הוא המשיך את לימודיו היסודיים בבית הספר היסודי דתי "התורה" בטבריה וכן בביה"ס חמ"ד. לאחר מכן רכש מרדכי את מקצוע הטבחות, עסק במקצוע ועם השנים התקדם לתפקידי מלצר בכיר, ניהול מסעדות וניהול אירועים. את תפקידו, שהיה גם תחביבו כטבח, ניצל לעזרת המשפחה בביתו ובבית הוריו כאחד. שמחתו הי יתה בארגון אירועים, מסיבות ושמחות משפחתיות וכך גם לשכנים ולמכרים. בשנת 1970 התגייס מרדכי לחטיבת הנח"ל ושירת ביחידות שונות כטבח. הוא השתלם בתחומו בקורסים בכירים ומתקדמים. למרות היותו טבח ביחידתו, הירבה בהתנדבותו לתפקידי חילוץ חיילים ונפגעים משדה הקרב ופינויים לבתי החולים בעורף , ובזכות זו תרם רבות בהצלת נפשות. ב-1973 סיים את שירותו הסדיר וחתם קבע למשך כשנתיים, השתחרר והחל בעבודתו בנושאי ניהול מסעדות ומלצרות. ב-1981 חזר והתגייס למג"ב, לאחר שעבודתו באזרחות לא גרמה לו את אותו הסיפוק והאמביציה – לתרום לחבריו בשדה הקרב ובשגרה כאחד. מרדכי בלט בתחום הלוגיסטיקה בכל יחידות מג"ב צפון, היה האחראי בהכנת אירועים גדולים והושאל מדי פעם לארגן ליחידה כזו או אחרת מסיבה או אירוע. לדברי מפקד היחידה: " מרדכי שירת כטבח ביחידה. חיוך לא מש מפניו, היה שבע רצון מעבודתו. למרות היותו טבח, התנדב הבחור לפעילות מבצעית, דמות לבבית ודואגת, שידע לכבד שוטר ומפקד כאחד". מרדכי נשא לאישה את יפה ונולדו להם שני ילדים – ליאור וטל. רב-סמל מרדכי נפל בעת מילוי תפקידו בלבנון, באסון צור הראשון. ב בוקר יום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982), במהלך מלחמת שלום הגליל, אירע פיצוץ בבניין בעיר צור בו שכנו הממשל הצבאי הישראלי וכוחות צה"ל רבים. הבניין קרס וכמאה איש נהרגו, בהם שבעים ושישה אנשי כוחות הביטחון של ישראל. אחד ההרוגים היה מרדכי. מרדכי היה בן עשרים ותשע בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בטבריה. הניח אישה ושני ילדים, הורים, חמישה א חים ושלוש אחיות. בנו של מרדכי, ושני אחים שלו, שירת ו גם הם לימים במג"ב