ביטון, מקסים

בן אברהם וחביבה. נולד ביום כ"ה בניסן תשי"ב (20.3.1952) בקזבלנקה שבמרוקו. שמונה שנים למד בבית-הספר 'כל-ישראל- חברים' שבעיר. גדל בבית מרווח ועשיר, לא עלתה בו כלל המחשבה לעלות לארץ-ישראל. והנה חל בו, במקסים הצעיר, המפנה. דודו משה, אח אביו, מספר בלשון ציורית: "והנה בהגיעו לגיל-מצוות חזר יום אחד הביתה ותג עליית-הנוער על דש-בגדו. החל לשפוך את לבו בשמחה וסיפר כי נרשם לעליית-הנוער. אהבתו לארץ- ישראל רקמה עור וגידים וחיש מהר הגיע מקסים לידי החלטה. קזבלנקה הגדולה נהייתה קטנה וחשוכה בעיניו, תושביה הערביים הפכו לזרים. הוא התפלל יום-יום שיגיע לגיל בגרות, יעלה ויצטרף לצה"ל ויבנה את ביתו בקרב החלוצים הנפלאים. ומששאלתיו כיצד יחיה לבדו בארץ, ללא הורים, וכיצד יוכל לשאת את הבדידות והמצוקה – השיב: 'טוב לי פת חרבה על אדמתי מכבש מפוטם על אדמת נכר'. חשבנו כי אין זו אלא התלהבות נעורים שתדעך במהרה, ואולם היה זה ההפך: הספסל בבית-הספר התיכון-מקצועי בער תחתיו, הבית הפך לו לקבר וצימאונו לארץ גבר והלך, עד שהגיע יום-עלייתו, שהיה לו יום של שמחה ללא-גבול". בית-הספר שמדובר בו, היה בית-ספר מקצועי של 'אורט'. מקסים למד בו שנתיים במגמת מכונאות, והידיעות שרכש שם סייעו לו לאחר-מכן להתערות כלכלית בארץ. בשנת 1970 דרך על אדמת המולדת ועד לגיוסו עסק במלאכות שונות. התגורר בנצרת עילית ולאחר-מכן בקיבוץ משמר-העמק. במאי 1971 גויס מקסים לצה"ל והוצב לחיל-ההנדסה. עבר קורס ושירת כנהג-משאית. עלה לדרגת רב"ט. בודד בארץ, בלא בית-הורים לבוא אליו בעת חופשותיו, חסר שליטה בשפה העברית וגם מחוסר-אמצעים – כל אלה הכבידו עליו לשאת את עול חיי-הצבא ואף גררו קשיים של משמעת. עם-זאת, מדגישים מפקדיו כי היה חייל טוב וגילה רצון טוב ומסירות בביצוע משימותיו. אף נטל חלק במלחמת יום-הכיפורים. בתום שלוש שנות-שירות ירד לדרום-הארץ והתפרנס כעובד במפעלים כימיים. גילה מסירות בעבודה והשתכר יפה. כל חלומו היה להביא גם את משפחתו שבמרוקו לארץ. תכנן, לאחר שירות-מילואים, לנסוע לצרפת, להזמין לשם את הוריו ולהשפיע עליהם לזנוח את חייהם בגולה ולהצטרף אליו. ואמנם, נענו ההורים ובני-ביתם למשאלתו, אך הדבר היה מלווה נסיבות טרגיות ביותר. הם הובאו ארצה להלוית בנם האהוב מקסים, ומאז נצמדו אל אדמת הארץ שהובא בה למנוחות. מקסים יצא לשרת במילואים במרחב שלמה. קרה שנחש הכיש את אחד החיילים במחנה. כעבור יומיים התנדבו מקסים וחברו לצאת לבדוק את השטח ולטהרו מנחשים. אגב-כך הרים חפץ, אשר התפוצץ בידיו ופגע בו אנושות. נפטר ביום כ"ו בסיון תשל"ו (24.6.1976). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אח ושלוש אחיות.