ביטון, דוד

בן סימי ומשה, נולד ביום כ"ג בשבט תשכ"ג (18.2.1963) בקזבלנקה שבמרוקו, ועלה לארץ עם משפחתו בשלהי 1963. המשפחה התיישבה במושב בחבל תענך, ושם למד דוד בבית-הספר היסודי "מגן תענך". הוא השלים את לימודיו בישיבה "מגדל אור" שבמגדל העמק, ואחרי-כן למד בבית-הספר התיכון "יד לחרוצים" שבטבריה. את לימודיו סיים דוד בבית-ספר קדם-צבאי "אורים", במגמה של חשמלאות רכב. דוד היה תלמיד טוב וחרוץ, ואהב מאוד את מקצוע החשמלאות. מטבעו הוא היה חברותי, טוב-לב וטוב-מזג, והתחבב בנקל על הבריות. דוד אהב את החיים, ונהנה להקשיב למוסיקה ולהשתתף במסיבות ריקודים. תמיד הוא היה מוקף בחברים ובחברות, והרבה לבלות איתם ביחד. אהבתו לפעילות ספורטיבית, הביאה אותו להרבות לשחק בכדורגל ובטניס שולחן. והוא אף היה חבר בקבוצת הכדורסל שבמושב. במושב הכירו אותו כנער טוב ובעל מרץ, המוכן תמיד לעזור לזולתו, אך יותר מכל דאג למשפחתו. אביו היה חולה והתקשה לעבוד במשק, ודוד נטל על עצמו את האחריות לעבודה בשדות וסייע לאביו להיחלץ מקשיים כלכליים. דוד גויס לצה"ל במחצית מאי 1980 והוצב לשרת בחיל-החימוש. לאחר שסיים את הטירונות והשתלם בקורס חשמלאים, הוא הוצב ביחידה ושימש בה כחשמלאי נגמ"שים. מפקדיו היו שבעי-רצון מעבודתו המקצועית, וחבריו ליחידה העריכו וחיבבו אותו מאוד. במהלך שירותו בצה"ל הקפיד דוד לעזור לאביו בעבודתו במושב, וסייע ככל יכולתו בפרנסת המשפחה. הוא שמר על קשר מכתבים עם משפחתו ובכל הזדמנות היה מבקר בבית. בעת מלחמת שלום הגליל נקרא עם חבריו להצטרף ללחימה בלבנון, וכששב בשלום, שובץ ביחידה קרובה לביתו. ביום ז' בסיון תשמ"ג (18.5.1983) נפל דוד בעת מילוי תפקידו, והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בעפולה. הוא הניח אחריו הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "דוד הביע נכונות לבצע כל תפקיד שיוטל עליו בצורה הטובה ביותר, ואכן כך עשה. יש לציין את עבודתו הראויה לשבח בסדנת הנגמ"שים. בתקופה שבה שהה בחטיבה רכש ידידים וחברים רבים. כולנו מצדיעים לדוד". להנצחת שמו תרמה משפחתו ספר תורה לבית-הכנסת שבמושב