בן בתיה ומיכאל. נולד ביום י"ב בסיוון תשל"ד (2.6.1974) בקרית גת. אח בכור לסימון. כשהיה כבן שש שנים, עברה משפחתו להתגורר בראשון לציון, שם החל את לימודיו בבתי-הספר היסודיים "חביב" ו"הדרים" והמשיך בחטיבת הביניים "זלמן ארן". בני אהב את ארץ ישראל, את אתריה, נופיה וסיפוריה, ובזכות אהבה זו הצטיין בבית-הספר במקצועות ההיסטוריה ותולדות עם ישראל. בכיתה ו', הצטרף בני לתנועת הנוער "השומר הצעיר". הוא נהנה הנאה גדולה מהפעילות במסגרת זו, ובפרט מטיולי התנועה ברחבי הארץ. כאשר הגיע לגיל תיכון, בחר ללמוד במסגרת הפנימייה הצבאית בחיפה, ועבר בהצלחה את מבחני הקבלה לפנימייה. התכונות הבולטות של בני, שזוהו במהלך המבחנים, היו כושר מנהיגות ונכונות גבוהה להתגייס לסיוע הזקוקים לעזרה. בני התאקלם בפנימייה ובבית-הספר התיכון "הריאלי" ללא קושי. הוא ניחן בקסם אישי רב ואישיותו הכובשת משכה אליו חברים רבים וטובים. במקביל, שמר על קשר אמיץ עם חברי הילדות שלו בראשון לציון. רועי, חברו הטוב ושותפו לחדר בפנימייה, כתב עליו: "את בני אפיינו הרבה מאוד דברים, לפעמים גם מנוגדים ומפתיעים. בני היה מעורב מאוד בחיי החברה העידה על כך מעורבותו הגדולה בהווי הפנימייה… לפעמים התחבר לאנשים המנוגדים לגמרי לאופיו ולתחומי עיסוקו, וזאת בגלל סקרנותו לראות ולגלות דברים חדשים ולנסותם…". בשנותיו בפנימייה התפתח מאוד עיסוקו בספורט. הוא נטה לאתלטיקה קלה והשתתף בריצות מרתון, הן במסגרת בית-הספר והן בשעות הפנאי שלו. הוא אהב גם ספורט ימי, כמו גלישת גלים וסקי מים בכבלים. בני העדיף ענפי ספורט שהיו בהם אתגר וסכנה. הוא עסק בטיפוס הרים, ובגיל מאוחר יותר, בתקופת שירותו הצבאי, גם בצניחה חופשית, תחביב בו השקיע זמן רב ואף רכש מצנח וחליפת צניחה. בכיתה י"א עבר בני משבר, הוא התקשה לעמוד בעומס הלימודים, וביקש לעזוב את הפנימייה. בזכות תמיכתם ועידודם של בני משפחתו וחבריו, החליט בני להמשיך במסגרת זו וסיים את לימודיו התיכוניים בהישגים יפים. לפני גיוסו לצה"ל טס בני לטיול ביוון עם שלושה מחבריו הטובים. חוויות הטיול הלמו את טבעו ההרפתקני – הוא התנסה בקפיצה מצוקים ורכב על אופנועים. בשלהי נובמבר 1992, גויס בני לשירות חובה בצה"ל. הוא שובץ ביחידה של גולני, סיים את מסלול ההכשרה, ובשנת 1995 יצא לקורס קצינים. בתום הקורס עבר לשרת ביחידת "חרוב". במסגרת היחידה שימש כמ"מ, וסמ"פ והיה מיועד לצאת לקורס מ"פ. בני היה אהוב על פקודיו ומפקדיו, קצין מקצועי, שהיה מוכן לסייע בכל עת. ביום י"ג בתשרי תשנ"ז (26.9.1996) נפל בני בקרב בקבר יוסף שבעיר שכם. הוא נפגע במהלך פעולת החילוץ של חיילי היחידה, עמו נפלו סרן ניר ברזסקי, סגן דדוש מיכאל, סמ"ר בן טוב אורי, סמ"ר איתמר סודאי וסמ"ר ארז שרעבי. בני הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. בן עשרים ושתיים היה בנופלו. לאחר מותו הועלה בני לדרגת סרן, וקיבל תעודת הוקרה וכבוד על פועלו הצבאי. הותיר אחריו הורים ואח. קשר חברות מיוחד נרקם בין בני לבין מ"פ היחידה, רונן אזולאי, אשר נמשך מעבר למסגרת המחייבת של תפקידיהם. ביום השלושים לנופלו, ספד לו רונן: "בני, היו בך דברים מיוחדים שהיו רק בך… הצחוק, השובבות, ההרפתקאות, הרצינות והנאמנות היו מנת חלקך ובשל כך היית שונה בנוף הצה"לי… את החיוך שלך תמיד ראיתי. גם כשהיה קר בקציעות, וגם כשהיה שרב בנבי מוסא מעולם לא התלוננת, תמיד משכת קדימה ושאלת ללא הפסק 'מה עוד ניתן לעשות'. בני, לצערי הבלתי ניתן לאומדן, סיימת את עברך הצבאי המפואר, בערך העליון שאותו הצבנו לעצמנו תמיד והוא – להיות תמיד בראש הכוח, הן כשטוב, הן כשרע, והן כשמסוכן… את המהלך שביצעת בדרך לקבר יוסף, עשית תוך אומץ ותעוזה רבה ועל כך אני גאה בך מאוד". משפחתו הנציחה את זכרו בתרומת ארון קודש לבית הכנסת בשכונת מגוריהם בראשון לציון.
