בן אסתר ושלמה. נולד ביום י"ט בניסן תשכ"ט (7.4.1969) בבאר שבע, למשפחה ברוכת ילדים. בועז למד בבית-הספר היסודי "ניצנים" בשכונת רבי עקיבא, המשיך שנה אחת בבית-הספר התיכון המקיף ד', וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון התעשייתי "פריקלאס ים המלח" במגמת מכשירנות. בועז התברך בידי זהב, הוא התבלט בעבודות נגרות, חשמל ומכונאות רכב וכך טיפח את ביתו. בכיתה י"א הכיר את חברתו, גלית, ומאז חלקו יחדיו את זמנם בתחביביו – מכוניות, שירים, ריקודים, בילויים ברחבי הארץ, ואת אהבתו הרבה לסוסים, רכיבה והתעניינות בהם. בועז היה בן מסור להוריו, אח וחבר אוהב לאחיו ולחברתו. בשנת 1985 נפטרה אחותו, שולה. במחצית יולי 1987 גויס בועז לשירות חובה בצה"ל והוצב לחיל החימוש. בתום אימוני הטירונות נשלח ליחידת החיל בפיקוד הדרום כנהג. מפקדיו ראו בו חייל טוב ואחראי, בעל תושייה וידע מקצועי, שביצע את תפקידו לשביעות רצונם. עם שחרורו מצה"ל, החל לעבוד במפעל "תרכובת ברום" ברמת חובב בתפקיד מכשירן. במרץ 1991 נשא לאשה את חברתו, גלית, וכעבור שנה נולדה בתם היחידה, לינוי, אשר היתה מקור אושר וגאווה לאביה. חודשיים לאחר לידתה עברה המשפחה לבית שרכשו בכוחות עצמם בשכונת נאות חצרים בבאר שבע. בועז טיפח את ביתו ודאג למלאו בכל טוב. בועז נקרא לתקופות של שירות מילואים. להערכת מפקדיו בשירות המילואים ביצע בועז היטב את המוטל עליו, גילה מוטיבציה ויוזמה, בלט לחיוב בהתנהגותו החברתית והיה אהוד על הכל. בראשית 1993 זכה להגשים חלום בקבלו רשיון לנהיגת מונית ואוטובוס. אך הוא הספיק ליהנות מכך חודש אחד בלבד. ביום י"ב באייר תשנ"ג (3.5.1993) בהיותו בשירות מילואים, נפל בועז בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. השאיר אחריו אישה, בת, הורים, ארבעה אחים – ג'קי, ניסים, דוד ואסף וחמש אחיות – אנט, ציונה, זהבה, ברוריה וכוכבה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון. בן עשרים וארבע היה בנופלו. במכתב הניחומים למשפחה כתב מפקדו: "קשה לכתוב על בועז בלשון עבר. בועז היה אחד הבודדים מחיילי המילואים אשר נהג לפקוד את החטיבה בחיוך שובבי ובשמחת חיים. בועז היה מודע לחשיבות תפקידו וביצע את משימות החטיבה על פי מוסר עבודה גבוה. הוא הזכיר רבות את נחיצותו בבית על מנת לתמוך ברעייתו ובבתו הקטנה". ומפקדו האישי מן השירות הסדיר, כתב למשפחה: "אין בר-פלוגתא בכל מכריו שאינו מוקיר ומעריך את תרומתו של בועז ואת עשיותיו בשלל הנושאים שהיה אמון עליהם". רעייתו גלית כתבה לזכרו: "היית חשוב מאוד בחיי, בעצם חלק גדול. בילינו יחד, חיינו יחד, ואהבנו מאוד זה את זה. בועז, הלכת ואני נשארתי כאן עם ילדה קטנה ומתוקה. אטפל בה ואפנק אותה בדיוק כמוך". רעייתו תרמה פרוכת לזכרו לבית הכנסת. הוריו תרמו לזכרו מנורה לבית הכנסת. אחיו הצעיר, אסף, כתב לזכרו שיר: "בועז/ היית בשבילי יותר מאח/ היית מבין אותי כל כך/ אתך, אהבתי לצחוק ולדבר/ אבל עכשיו, זה מאוד חסר/ אני זוכר את הכיף שהיינו עושים/ את העזרה שלך, כשהיו לי שיעורים/ אני מתגעגע לשטויות שהיית עושה/ וקשה לי להגיד, 'היה' לי אח כזה/ ביום שישי האחרון שלך/ שטפנו ביחד את המכונית/ ובערב הסתובבנו במונית/ אחרי שעשינו כסף, אכלנו אוכל ביתי/ זו הפעם האחרונה, שראיתי אותך בגודל אמיתי/ יש לי אח, אבל הוא לא מדבר/ יש לי אח, במקום אחר".
