ביטון, אלי

אלי (אליהו), בן רחל ומיכאל (מכלוף), נולד ביום ו' בסיוון תש"ז (25.5.1947), בקזבלנקה שבמרוקו. בשנת 1949 עלתה משפחתו לישראל והתיישבה בירושלים. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "גאולים" ולאחר שבע שנות לימודים הוא עבר לבית-הספר של חברת "כל ישראל חברים" וסיים את שנת הלימודים השמינית. הוא המשיך ולמד באותו בית הספר במשך שלוש שנים, במגמה של מסגרות מכנית. אלי היה נער צנוע, נעים-הליכות ונחבא אל הכלים. בכל מעשיו הצטיין בענווה ובהימנעות מלהיות חורג מהמקובל ויוצא דופן. יחד עם זאת היה ידוע ביושרו הרב, בטוב לבו ובנכונותו תמיד להיות לעזר לכל דורש. בתכונות אלה קנה לו את אהבתם של בני משפחתו, של ידידיו, של מוריו ושל מעבידיו. הוא אהב את הוריו, את אחיו ואת ביתו. גם כשהיה מרוחק מהם, בתקופת השירות הצבאי, השתדל להרבות בביקורים בבית ואף ביקש לשרת בקרבת מקום, כדי שיוכל לסייע להוריו בפרנסת הבית ולהמשיך להיות מורה ומדריך לאחיו הצעירים. אליהו גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1965. אחרי סיום הטירונות השלים קורס נהיגה ונשלח לפיקוד הצפון, שם שירת שנתיים כנהג. אחרי-כן עבר קורס בנהיגת משאיות כבדות והוצב ליחידת תובלה כבדה. הוא מילא במסירות ובנאמנות את התפקיד הקשה, האפור והמייגע של נהג וזכה להערכת מפקדיו. במסגרת יחידה זו השתתף במלחמת ששת הימים. בתחילת אוגוסט 1968 שוחרר אלי משירות סדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. ביחידה זו עבר קורס נהגי זחל"ם והיה נקרא לתקופות של שירות מילואים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא מעם התפילה ליד הכותל המערבי, ומיהר להתייצב ביחידתו, שלחמה בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. בשבוע השני למלחמה נצטווה הכוח שלו לתגבר את מעוז "בודפסט" שהדרך אליו הייתה חסומה על-ידי יחידת קומנדו של המצרים. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), נפגע הזחל"ם שלו באש האויב ואלי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, אחות ושלושה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-כנסת בירושלים, שאלי היה נוהג להתפלל בו בשבתות ובחגים ובו גם נערכה מסיבת בר-מצווה שלו, בשבת העלייה לתורה. בבית-כנסת זה נערכת אזכרה לאלי, מדי שנה בשנה, בחול-המועד סוכות.