ביטון, אייל

בן חנה ומכלוף. נולד ביום כ"א בניסן תש"ל (27.4.1970) בצפת. הוא למד תחילה בבית-הספר היסודי 'חורב' בבאר שבע, אחר סיים את לימודיו בישיבה התיכונית 'אור עציון' במרכז שפירא. הוא היה ילד סקרן, מצטיין בלימודיו, שהרבה לקרוא ספרים וגילה בקיאות בכל תחום. אייל בלט במידותיו התרומיות, בבישנותו, בטוב-לבו, ביושרו ובנדיבותו. הוא נטל חלק בחידוני ידע מטעם בית-ספרו ואף זכה בפרסים. אייל התייתם מאביו אשר נפל במלחמת ההתשה, וכבן זכר יחיד בין חמש אחיותיו מילא תפקיד חשוב בביתו. היה ממשיך המורשה וקדישה של המשפחה. הוא גילה רגש אחריות למופת והיה ממלא מקום ראש המשפחה. לדברי מנהלת בית-הספר היסודי שבו למד: "אייל היה בן יחיד למשפחתו, מקור גאווה לאחיותיו והוא אכן לקח אחריות בכל: בלימודים, בהתנהגות, בשמירה על ערכי התורה ובמיוחד ברגישותו כלפי הצדק. הוא לא שקט ולא ויתר עד שהצדק יצא לאור. אייל היה תלמיד כזה שאפשר לסמוך עליו: שקדן, קפדן, מסודר ומאורגן, והתשובות הנכונות תמיד באמתחתו." הוא היה חבר בתנועת 'בני עקיבא', חברותי וחייכן, והקדיש את זמנו הפנוי גם לספורט ולהאזנה למוסיקה. אייל היה מסור לאמו, כפי שכתב עליו חברו: "בעיקר אני זוכר את דאגתך לאמך, את הרצון למלא את רצונה". אייל גויס לצה"ל באוגוסט 1988. לאחר הטירונות וקורס אפסנאות טכנית, שסיים בהצטיינות הוצב ליחידת חיל אוויר בקרבת אזור מגוריו. לדברי מפקדו: "אייל, עם הגעתו לבסיס התחבב מיד על הסובבים אותו. גילינו בו אדם וחייל חרוץ מאוד, מסור, הנרתם לכל משימה ועוזר לכולם. אייל, לאורך שירותו הקצר, בראש דאגותיו היו תמיד אמו ומשפחתו, ולהם עזר ככל יכולתו. אייל זכה להערכה רבה ממפקדיו ומחבריו ליחידה." ביום י"ח באדר א' תשמ"ט (23.2.1989) נפל אייל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בבאר שבע. השאיר אחריו אם וחמש אחיות – רונית, יהודית, נילי, עליזה ומיכל. אמו תרמה לזכרו ספר תורה לבית הכנסת ע"ש אגודת 'דרכי ישרים' בירוחם.