ביטון, אורן-אורי
בן עמרם ולבנה. נולד ביום י"ט בתשרי תשל"ו (24.9.1975) ברמלה. בהיותו בן חמש הצטרפו הוריו לגרעין שהקים את היישוב יקיר שבשומרון, ואורי גדל והתחנך ביקיר. הוא למד בבית-הספר היסודי בקדומים והמשיך בישיבה תיכונית בקרני שומרון. כשהגיע מועד גיוסו לצה"ל החליט אורי להתגייס ל"הכי קרבי שיש", אבל לפני כן ביקש לקבל "צידה רוחנית" לדרך בה בחר. לשם כך הצטרף אורי למכינה קדם-צבאית בעלי, שם גילה שנפשו חושקת יותר בלימוד תורה. כדי שיוכל לשלב בין לימוד תורה לשירות בצבא, עבר אורי לישיבת ההסדר במעלות. בתקופת הלימודים במעלות קיבל אורי על עצמו לחנוך אחים תאומים. מסירותו לילדים אלה היתה גדולה, ואת כל מרצו השקיע בהם. הוא חשב שהילדים ובני משפחתו צריכים להכיר אלה את אלה. לכן נהג לקחת אתו את הילדים מדי פעם בפעם, לבלות את השבת בבית משפחתו ביקיר. אורי אהב את הילדים והם החזירו לו אהבה. באותה תקופה באה לידי ביטוי התכונה הבולטת ביותר של אורי – הנתינה; תמיד ידע לתת מעצמו לזולת. לאחר שנה במעלות, בסוף מרץ 1995, התגייס אורי לחטיבת הנח"ל יחד עם חבריו מן הישיבה. בסיום המסלול, לאחר ארבעה עשר חודשי שירות, קיבל אורי תואר "חייל מצטיין" והוצע לו לעבור לסיירת של החטיבה. לאחר לבטים רבים בין חזרה לישיבה עם חבריו לבין המשך השירות לבדו בסיירת, החליט אורי להצטרף לסיירת – לתת מעצמו יותר למסגרת הצבאית. גם לחבריו בסיירת השתדל אורי לעזור, לעודד בטפיחה על השכם או בחיוך. מעולם לא שמעו אותו מתלונן. הוא נהג לומר: "קשה יש רק בלחם." אורי נפל בקרב בלבנון ביום כ"ט בטבת תשנ"ז (8.1.1997), במהלך פעילות מבצעית. כוח של סיירת הנח"ל, שהיה בסיור, זיהה תנועת מחבלים ובקרב שהתפתח נפגע אורי מכדור מחבלים שפגע בלבו. בן עשרים ואחת שנה היה בנופלו. אורי הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית של בית העלמין בקדומים. השאיר אחריו הורים וארבעה אחים – חנן, עומר, נדב ואליה-יוחאי. לאחר מותו הועלה אורי לדרגת סמל ראשון. במכתב ניחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "אורי בלט בחיוך תמידי ובנכונות לעזור ולסייע לחבריו. תכונות אלה הן שעשו אותו לאחד מהחיילים האהובים ביותר בצוות." בתוך סידור התפילה של אורי, שנמצא בשטח בו התנהל הקרב, היה פתק ועליו שמונה פסוקים מתוך "פרקי אבות", בכתב ידו של אורי. אחד הפסוקים משקף כל כך את דרך חייו של אורי: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו – רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו – אין רוח המקום נוחה הימנו." בארנקו של אורי נמצא פתק מקופל ובו קטע מתוך הדברים שאמר שר הביטחון יצחק מרדכי, לאחר מלחמת יום הכיפורים (אז, סגן- אלוף) כאשר קיבל את עיטור העוז: "לתת, לתת הכול. את הלב, את הנשמה ואת החיים בשביל המדינה. לא לקחת ולא לבקש כלום…" והדברים האלה שימשו נר לרגלי אורי. משפחתו של אורי, חבריו ומוקיריו הקימו קרן להנצחת זכרו. הקרן שמה לה למטרה לטפח את אהבת התורה, לעודד את העזרה לזולת ואת התרומה למדינה. באמצעות הקרן נכתב ספר תורה והוא נמצא בישיבת "מעלות" בה למד אורי. ספר תורה נוסף הוכנס לבית- הכנסת ביישוב. ביישוב יקיר הקימו בית מדרש על שמו של אורי, בו יוכלו תושבי יקיר לעסוק בסוגיות תורניות והלכתיות. הקרן הקימה ספרייה תורנית ניידת, אשר עומדת לרשותם של החיילים הקרביים המשרתים במקומות מרוחקים. בעזרת הקרן יצא לאור קונטרס "נתיבי אורי" ובו שיעורים על ספר תהילים. את השיעורים מעביר כבוד הרב יואל מלכא בבית משפחת ביטון. מבוגרים ונוער כאחד מתאספים מדי שבוע בבית המשפחה, לשמוע את השיעור ולהתייחד עם זכרו של אורי. הוקם פארק לזכרו, "פארק אורי", וכן שכונה חדשה ביקיר בשם "נווה אורי". לזכרו של אורי כתב והלחין כפיר בר לבב שיר, המופיע בדיסק "החוט המשולש". בדיסק כלולים גם שירים לזכרם של ישי שכטר ושילה לוי – שני חברים של אורי, בוגרי מחזור ה' של ישיבת שומרון – שנפלו בלבנון.
