ביזאוי, אלי (לילו)
אלי (לילו), בן גזלה (זולי) וויקטור, נולד ביום י"ז בשבט תשי"ד (21.1.1954) בתוניס ועלה ארצה עם משפחתו באותה שנה. הוא למד בבית-הספר היסודי של חב"ד, והמשיך בלימודיו בבית-הספר "מפת"ן" בלוד. מורהו בבית-הספר היסודי העיד עליו שהיה "תלמיד צנוע, שקט ומנומס, ואהוב על חבריו וחבריו אהובים עליו". ומנהל בית-הספר התיכון כתב: "אלי היה אחד התלמידים המצטיינים בכל התחומים שבבית-הספר. בתחום המקצועי ניכר היה בכשרונו ובחריצותו. התמדתו ורצונו לרכוש לו מקצוע ולהתקדם היו דוגמה לחבריו. אלי זכור לנו בחיוכו המלבב, בשקט הנפשי וביחסיו המצוינים עם חבריו ועם מוריו. גאוותנו הייתה שיצא והסתדר יפה בעבודה. חבריו ומוריו יזכרוהו כאחד מן הטובים שבתלמידים". מעסיקו שיבח אותו על נבונותו ועל אחריותו. "שאפתן היה", כך כתב, "ובעל מרץ וידע להשביע את רצון הלקוחות באדיבותו ובחיוכו הנלבב". לאלי היו תחביבים רבים. הוא היה חובב ספורט ונלהב מאוד לשחייה ולמשחק הכדורגל ואף ארגן בקרב בני שכונתו משחקי כדורגל. הוא אהב לטייל ברחבי הארץ. בגיטרה שבידו ידע לרומם את מצב רוחם של חבריו, ולשלב גם קטעי הומור ומשחק בשעשועי בידור אחרים. אלי היה חברותי ואהב לעזור לידידיו. הוא רחק מריב וממדון וביקש תמיד את הפשרה. הוא לא התערב בענייני הזולת, והיה רגיש מאוד למעשה עוול. היה לו כוח רצון עז והוא ידע לחתור בעקשנות עד שהשיג את מבוקשו. על כל אלה היה בן נאמן ומסור להוריו ורחש להם כבוד רב. אלי גויס לצה"ל במחצית מאי 1972 והתנדב לשרת בחטיבת "גולני". הוא היה חייל אחראי ומסור לתפקידו, ושימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב, בצייתנותו ובסבילותו. הוא השתתף בפעילות מבצעית של יחידתו ועל זאת העניקו לו מפקדיו את "אות השירות המבצעי". במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום י"ג בחשוון תשל"ד (8.11.1973), בעת סיור באזור בית-ג'אן, נפגע אלי ונפל בקרב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בלוד. השאיר אחריו אב, אם, שישה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "לא ננסה, כי לא נוכל, לנחמכם על אובדן בנכם, למרות שגם לנו, חבריו בגדוד 'הבוקעים' הראשון, יש הרגשה של אובדן בן לוחם. הרגשה זו מלווה אותנו בהרגשת כבוד, שזכינו שבנכם נלחם בשורותינו וכבוד למשפחה ששכלה בן כזה".
