ביהם, יובל
בן יוחנן ועליזה. נולד ביום י"ט באלול ת"ש (22.9.1940) בירושלים. את ראשית חייו עשה על הר הכרמל בספגו אל קרבו את ההדר של נוף ההרים והים. כנראה שהשלווה הנסוכה על הנוף הזה השפיעה על נפשו לא במעט. בגיל חמש נסע עם הוריו לכמה שנים לארצות הברית. הסביבה החדשה, תנאי החיים שהיו בלתי ידועים לו והשפה הזרה דווקא השאירו את רישומם לטובה על הנער ועזרו לקדם את התפתחותו. כאשר חזר לארץ עם הוריו ועד מהרה נקלט בחברה, הצטרף לתנועת "הצופים" ובבית הספר התחיל להתעניין בנושאים טכניים ומיכניים. אהב מוסיקה ועסק בענפי ספורט שונים, כגון: שחייה וכדורסל. אחרי שסיים את בית הספר התיכון בבית הכרם גויס לצה"ל באוקטובר 1958 ולאחר מכן התנדב לחיל הצנחנים. אחרי שחרורו התחיל ללמוד כלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים והגיע לתואר B.A את מקצוע הכלכלה לא ראה כמעשי אלא כתיאורטי ורצונו היה לטפל בעניינים מעשיים ומכאן שנטה לענייני בטחון שבהם בחר לעסוק. אולם הוא נמשך ללימודים והמשיך לקראת התואר השני M.A)); בתקופה זו התרכז ביחוד ביחסים בינלאומיים. בשעת לימודיו באוניברסיטה עבד במחלקת המחקר של בנק ישראל ולאחר מכן – ברשות לתיכנון כלכלי במשרד ראש הממשלה. בשנת 1963 נשא אשה ושלוש שנים לאחר מכן נולד להם ילד – ועיסוקיו השונים ותפקידיו המרובים לא מנעו ממנו מהתמסר להם באהבה רבה. מבוגר היה מגילו ובגרותו זו עזרה לו להתגבר על קשיים שונים בחיים. התיחס לאנשים ולעניינים ברצינות רבה, אולם יחד עם זה היתה בו שמחת חיי וכל מעשיו היו מתובלים בחוש ההומור הבריא שלו. בפרוץ מלחמת ששת הימים נקרא למילואים ובקרב שהשתתף בו ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967), פגע בו כדור-צלף בקרב שהתחולל בעיר העתיקה בירושלים וכך מצא את מותו. הניח אשה וילד כבן שנה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. אחרי שנפל נטעה הקרן הקימת לישראל את "חורשת הארבעה" בהרי ירושלים לזכרם של ארבעה שנפלו במלחמת ששת הימים – ויובל ביניהם. בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים מובאת הביוגרפיה שלו ותיאור קרבו האחרון. פרשת חייו ומותו הובאה בספר "נזכור", בעריכת יהודה האזרחי, שבהוצאת האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שבה.
