ביבי, זמיר

בן מיכאל ז"ל ורבקה. נולד ביום כ' בחשון תרצ"ד (9.11.1933) בטבריה. זמיר למד בבית-הספר היסודי 'אליאנס' שבמקום, המשיך והשלים את לימודיו בבית-הספר התיכון 'הגליל' שבטבריה. זמיר היה נער מלא שמחת-חיים ומרץ, טוב-לב, חביב וחברותי מאוד. תמיד היה פעיל בכיתתו והרבה להשתתף בארגון אירועים חברתיים, טיולים ופעולות-ספורט. מטבעו היה עליז ואופטימי, חייך תמיד וצחוקו הדביק את הסובבים אותו. בכל חברה היה הוא 'הרוח החיה'. מילדותו היה חבר באגודת הספורט 'מכבי' והרבה להתאמן כדי לשפר את כושרו הגופני. במיוחד הצטיין במקצועות האתלטיקה הקלה. כעבור שנים, כשהיה מורה להתעמלות, הדריך קבוצות-נוער במסגרת האגודה שבה התאמן בילדותו. כל ימיו שאף להתקדם, ללמוד ולרכוש ידע. הוא למד בכוחות עצמו ארבע שפות שונות, השלים קורס בעזרה-ראשונה, הרבה בקריאה ועסק בפעילות תרבותית ענפה. בביתו שררה תמיד אוירה נעימה, והיחסים בין ההורים לילדים ובין הילדים לבין עצמם היו יפים וחבריים. הבית היה תמיד פתוח לאורחים ולחברים, והם הרגישו שם כבתוך ביתם. זמיר גויס לצה"ל בשלהי אוקטובר 1952 והוצב לחיל-המודיעין. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס-מודיעין בסיסי, הוצב לאחת היחידות של החיל. זמיר, או ביבי, כפי שכונה בפי כול, לא היה שבע-רצון מתפקידו, כי הרגיש שיש ביכולתו לתרום לצה"ל יותר, אף-על-פי-כן מילא את תפקידיו במסירות ובנאמנות וזכה להערכת מפקדיו. בחוות-הדעת שלהם עליו ציינו שהוא בעל אופי נוח, אהוד על חבריו, יעיל בעבודתו ומסור מאוד. לעתים קרובות היו מטילים עליו תפקידים נוספים, כגון: ניהול וארגון תחרויות-ספורט, משחקים וערבי-הווי ביחידה, והוא, כדרכו, היה נרתם לעשייה בשמחה וברצון. כן נשלח להשתלמויות בקורס מדריכי אימון-גופני ובקורס סמלי-מודיעין. התקדמותו בדרגות היתה מהירה, ובשנת 1955 שוחרר מהשירות הסדיר בדרגת סמל. חמש שנים עבד כאזרח במסגרת הצבאית, כמפענח-סרטים. בשנת 1956 עוטר באות 'מבצע קדש'. באותה עת נשא לאישה את חברתו כרמלה, ויחד הקימו בית ששררו בו יחסי רעות והבנה. ביבי הקדיש את מרבית-זמנו לעזרה לאשתו ולבילוי עמה. בשנת 1960 חזר לשורות צה"ל ושירת בצבא-הקבע ארבע-עשרה שנים. הוא המשיך את שירותו במסגרת חיל- המודיעין בדרגת סמל-ראשון, ולאחר שהשתלם בקורס מש"קי-אפסנאות ובקורס מש"קים-טכניים שימש בתפקיד אפסנאי-טכני. לאחר שנה הועלה לדרגת רב-סמל. מדי כמה שנים היה מחדש את חתימתו לשירות-קבע, ומפקדיו היו ממליצים עליו ברצון רב. ביחידה הכירו אותו כולם כעובד מסור ונאמן, האוהב את עבודתו ומכבד את רכוש צה"ל, וכאדם חברותי ושמח בחלקו. החיילים הצעירים ראו בו מעין 'אח גדול' ונהגו להתייעץ בו ולבקש את קרבתו. מפקדיו המליצו להעלותו לדרגת רב-סמל-ראשון וציינו בהמלצתם שהוא בחור הגון, עצמאי, בעל יכולת גבוהה, מהיר-תפיסה ובעל רצון עז להתקדם. בסוף שנת 1965 הוענקה לו דרגת רב-סמל-ראשון. במלחמת ששת-הימים עשה ימים ולילות בעבודה מאומצת, ועל תרומתו הוענק לו 'אות מלחמת ששת-הימים'. על חלקו במלחמת יום-הכיפורים הוענק לו 'אות מלחמת יום-הכיפורים'. ביום י"ח בתמוז תשל"ו (16.7.1976) נפל ביבי בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, אם, שישה אחים ואחות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד-היחידה: "דרכו של ביבי ביחידה היתה ארוכה ורבת-עניין, והוא מילא תפקידים מורכבים ואחראיים. את היכרותי אתו עשיתי מיד בהגיעי ליחידה. הוא הוצב לפני כאנציקלופדיה מהלכת – אז לא היו מחשבים – אז היה ביבי שידע וזכר הכול. כאיש-מקצוע התבלט בידע הרב שלו ובניסיונו העשיר. כאדם – רב היה ייחודו כחבר וכאיש-שיחה. אי-אפשר היה לרגוז בנוכחותו – אף לא להרים קול. היתה לו דרך מיוחדת להשקיט את הבריות, לנטוע בהם הרגשת שמחה, להרגיעם ולעודדם. חסרים אנו את ביבי. יהיה זכרו ברוך ושמור עמנו".