ביאליק, בן-ציון
בן רבקה ואלימלך, נולד ביום כ"ט בתמוז תרפ"ז (29.7.1927) בתל- אביב. משחר ילדותו נתנסה במחלות שונות והתגבר עליהן. בן-ציון למד בבית-הספר העירוני-דתי "ביל"ו" ובגימנסיה "מוריה" – שניהם בתל-אביב. מתוך נטייה למכניקה עבר ללמוד בבית-הספר המקצועי העירוני "שבח". היה חבר ומדריך בתנועת "עדת- הצופים" הדתית ואחר-כך הצטרף למחלקה הימית של איגוד- הספורט הדתי "אליצור" וגם בה שימש בהדרכה אחרי שסיים בהצלחה קורס מדריכים. גם בהתבגרו נשאר נאמן לערכי המסורת שקלט בבתי-הספר ובבית-ההורים. לחבריו המרובים נראה כעלם עניו ושקט, אך היה מוכשר ומסור לכל משימה שהוטלה עליו וביצע אותה בהתמדה עקבית ושקטה, ללא רתיעה מפני קשיים. את שירותו למולדת התחיל בגדנ"ע והמשיך בחי"ש. בהיותו שייך ליחידה דתית שלא התאמנה בשבת היה מקריב בשעת הצורך יום-עבודה באמצע השבוע לשם יציאה לאימונים על אף הקושי וההפסד שבדבר. בן-ציון נענה לכל קריאה ומילא כל פקודה במחתרת ה"הגנה" למען העלאת מעפילים, קשר ומשמרות נגד מעשי הדיכוי של הבריטים ופעולות נגד ה"פורשים", כפי שנצטווה. בראשית מלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "גבעתי" ועמד בסכנה כפולה, מצד הערבים והבריטים, על משמר חזית אבו-כביר-גבעת הרצל-שכונת התקווה, והחזיק מעמד בשקט ובקור-רוח. לא היה מרבה לספר על פעולותיו, רק להוריו היה מספר – תחילה בעל-פה, בביקורי-חטף בבית, ואחר-כך במכתבים קצרים – על שירותו הנוח במקומות שקטים ובטוחים מכל סכנה ועל מזונו הטוב, כדי להרגיעם. באמצע ינואר 1948 נשלח במחלקה נבחרת כתגבורת לירושלים ועסק במשך כחודשיים וחצי בהגנה על שכונת מקור-חיים הנצורה ובפשיטות לכפר הסמוך בית-צפאפה, פיצוץ קני הפורעים והתקפות על ריכוזיהם, ומילא בנאמנות ובאחריות את כל המשימות. ביום 12.5.1948 נשלח עם יחידתו כתגבורת ליחידת פלמ"ח ליד שער הגיא, שלחמה במבצע "מכבי" לפריצת הדרך לירושלים. אחרי שהצליחו להדוף כמה הסתערויות על משלט מס' 7 (מול המשאבות התחתונות) שקדמה להן הפגזה מרוכזת, התקרב האויב מן האגף, ובהגיעו לטווח רימונים התרומם בן-ציון לזרוק רימון באויב אך בו ברגע נפגע מכדור בפניו. הוא נלקח לבית-חולים לירושלים, אך הניתוח לא הצליח ולמחרת, ביום ה' באייר תש"ח (14.5.1948), מת מפצעיו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה בירושלים.
