בחרמוב, יבגני

בן לודמילה וסטניסלב. נולד ביום כ"ו בניסן תשל"ח (3.5.1978) בעיר ג'יזאק שבאוזבקיסטן, אח לגלינה. יבגני גדל במשפחה של קצינים ששירתו בצבא האדום וכבר מגיל צעיר פיתח רצון עז להיות חייל. בשנת 1980 עברה המשפחה לחרקוב שבאוקראינה ויבגני הלך לראשונה לגן, שמח וטוב לב. הוא היה אהוב ביותר על צוות הגן, והיה השחקן בכל הטקסים והאירועים, תמיד למד את התפקיד בשקדנות: ריקוד, שירה ומשחק, ממש כמו שחקן גדול. בשנת 1985 החל את לימודיו בכיתה א' כשהוא כבר יודע קרוא וכתוב. כבר מכיתה א' בלט יבגני כספורטאי בתחום האתלטיקה הקלה, ונבחר על-ידי בית-הספר כראש הכיתה ושימש בתפקיד עד כיתה ג'. בתחרות צעידה ותרגילי סדר תוך כדי שירה במלוא הגרון היה לראש הכיתה הטוב ביותר מבין כולם וזכה בשבחים ממנהל בית-הספר. בכיתה ד' החל לעסוק בכדורסל וייצג את בית-הספר והעיר חרקוב בתחרויות. יבגני היה תלמיד מצטיין ואחראי ונהג לומר: "אני ראש הכיתה, ממני לוקחים דוגמה כל חברי לכיתה." בסיום לימודיו בכיתה ח' עבר ללמוד בבית-ספר טכני ולאחר כחצי שנה הצהיר: "זה לא היעוד שלי להיות טכנאי מכוניות. מגיל צעיר אני חולם להיות קצין כמו סבא, אבא והדוד." יבגני חזר לתיכון מס' 158 בעיר חרקוב. תמיד היה מוקף חברים רבים, מעורב בפעילות בית-הספר, באירועים ובתחרויות ספורט. בשנת 1995 סיים יבגני את לימודיו בתיכון מס' 158 וניסה להתקבל לאקדמיה הצבאית ע"ש "גובורובה". בכל הבחינות: פיזיקה, מתמטיקה, גיאומטריה, אימון גופני ובמבחן הפסיכומטרי קיבל את הציון הגבוה ביותר, מצוין. בלימודי השפה האוקראינית נכשל מאחר שהמשפחה הגיעה מאוזבקיסטן והשפה האוקראינית שונה לגמרי. חסרו ליבגני רק כמה נקודות על-מנת להתקבל. במשך שבועיים לא ניגש יבגני לקבל את התוצאות מתוך שהאמין בעקשנות וברצון בלתי מתפשר שילמד באקדמיה הצבאית. שיילכו לקראתו. והוא אכן התקבל לאקדמיה הצבאית. יבגני נהג לומר תמיד: "כאשר אני מסתכל על אנשי הצבא נשימתי נעצרת". עד תחילת לימודיו וכדי לא להפסיד שנת לימודים, נרשם יבגני ללימודי חינוך גופני, אך הספיק ללמוד שלושה קורסים בלבד ואז התקבלה ההחלטה לעלות ארצה. ביום 19.1.2001 עלתה המשפחה לישראל. הדבר הראשון שהצהיר יבגני במדינתו החדשה היה: "סוף-סוף אוכל להגשים את חלומי לשרת שירות צבאי, ולהיות לקצין בצבא ההגנה לישראל. כך אמשיך את שושלת הקצינים במשפחה, ואהיה קצין כמו סבא ואבא." חמישה חודשים לאחר עלייתו ארצה החל יבגני במאמציו להתגייס לצה"ל ואף כתב מכתב לשר הביטחון. בספטמבר החל יבגני את הליכי הקבלה לצה"ל וביום 14.1.2002 הגשים את חלומו והתגייס לצה"ל. היה חשוב לו מאוד להיות חייל קרבי ולהגן על המולדת. בתום אימוני הטירונות בבסיס "זיקים", חזר לבסיס קליטה ומיון בבקו"ם, מאחר שהתעקש לשרת שירות קרבי. כיוון שיבגני לא שלט בשפה העברית, הוא נשלח לאולפן ללימודי עברית לחיילים עולים חדשים ב"מרכז אלון". ביום כ"ו בטבת תשס"ג (30.12.2002) נפל יבגני בעת שירותו והוא בן עשרים-וארבע. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי ברחובות. הותיר אחריו הורים ואחות. יבגני היה אדם רגיש ונבון, אהב את הבריות ואת בני משפחתו, לעולם לא התעלם מאדם במצוקה, היה חבר נאמן ותמך בחבריו ברגעים קשים וסייע בעצה ובמעשה