בז’נט, צילה

בת יצחק ומאירה. נולדה ביום כ"א במרחשון תש"ד (19.11.1943) בכפר-ורבורג. מצד אמה היתה דור שלישי בארץ, נכדתו של אחד מראשוני-רחובות. את לימודיה בבית-הספר היסודי סיימה בכפר-ורבורג ולאחר-מכן למדה בבית-הספר התיכון ברחובות. בתוך ארבעה חדשים – מיום היגמר בחינת-הבגרות שלה ועד יום גיוסה לצה"ל באוקטובר 1961 – נתגלה בה כשרון ספרותי ואמנותי; היא הרבתה לכתוב דברי-פיוט ואת כתלי-ביתה קישטו ציורים משלה, ואף בימי שירותה לא הניחה עטה מהביע מרגשות-נפשה ומהרהורי-לבה, ואת מכחולה מצייר את אשר ראו עיניה. אבל בשקט פעלה, בצנעה ובענווה ולא התפארה במעשי-ידיה כאילו לא הסתפקה בהם ושאפה לשלמות גדולה יותר ולאמת משכנעת יותר. בהיותה בצה"ל עברה בהצלחה קורס לפקידות וגם עבדה במקצוע זה, וכתום שירותה הסדיר היה בתכניתה להוסיף ללמוד ולהשתלם ולהרבות דעת. צעדיה עלי-אדמות היו בטוחים ושמחה היתה בחלקה, כפי שהעידה בת-שחוקה שכבשה כל לב. היא לא ידעה רוגז מימיה, חימה ונטירה לא היו בה – כי רוחה היתה טובה עליה ולב טוב שכן בקרבה. ביום ל' בסיון תשכ"ב (1.7.1962) נפלה בשעת מילוי תפקידה והובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי של כפר-ורבורג, אשר בו נולדה. במלאת שנה למותה יצאה חוברת על-שמה – ציון לזכרה.