בז’זינסקי, צבי-אריה

בן פראדיל ויצחק-יעקב, נולד ביום ט"ז באייר תרפ"ה (10.5.1925) בעיר לאסק, פולין, למשפחה חסידית. התלאות שנתנסה בהן מאז פרוץ מלחמת-העולם השנייה, בעודו נער, חישלו את אופיו ומרצו. בגיטו לודז' היה מהפעילים בהכנת ההתקוממות, שלא יצאה לפועל. בשנת 1944 נשלח למחנה בראונשוייג ועבד שם כטבח תחת השם "האנס". במחנה אירגן קבוצה ציונית חשאית. אחרי מפלת גרמניה עבר לבלגיה, השתתף בארגון קבוצת-ההכשרה "בדרך" ובארגון שיירות לעליית-העפלה. בשנת 1946 העפיל גם הוא באונייה "ביריה" והיה הרוח החיה בחבורה. הוא הצטרף לקיבוץ חפצי-בה, אבל משבאה אחותו לארץ עזב את הקיבוץ כדי לעזור לה בסידורה. הוא עבד בבני-ברק כנגר-טפסן בבניין. עם זאת היה מפעילי ה"הגנה" במקום והגיע לדרגת מ"כ. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס בין הראשונים לשירות מלא ב"הגנה", שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" ונשלח אל הגליל. בהיותו טבח בעל מקצוע יכול היה להשתחרר מפעולות קרביות, אך לא רצה לנצל את זכותו זאת והשתתף כמקלען בקרבות רבים. הוא הצטיין בקרבות וביחסי חברות טובים. בשעות הפנאי היה מבשל לחבריו אוכל טוב כדי להקל עליהם את מצבם. מהגליל הוחזר צבי-אריה לאזור תל-אביב והשתתף בכיבוש מחנה תל- ליטווינסקי, חיריה, סאקיה, כפר-סבא הערבית, טירה וטנטורה. ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948), בקרב על הכפר קאקון, נפל ליד הרובה נגד-טנקים שלו מדגם "פיאט" והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנתניה.