בן אירנה ומיכאל, אח צעיר לניקולאי. נולד ביום כ"ח בתמוז תשמ"ב (19.7.1982) בטביליסי בירת גרוזיה. כילד רך בשנים כבש את הסובבים אותו בנועם הליכותיו ובחיוכו המקסים. אירקלי למד בבית-הספר 165 שבטביליסי. בשנת 1994, בהיותו בן 12, עלה ארצה עם אמו וסבתו הרופאה, בעקבות הפצרות רבות של האח הבכור, ניקולאי, שעלה לבדו כחצי שנה קודם לכן במסגרת פרויקט 'נעלה'. האב נותר בגרוזיה. המשפחה התמקמה בשכונת התקווה בתל אביב, ואירקלי המשיך את לימודיו היסודיים בבית-הספר 'ירדן'. הוא התגלה כילד רציני מאוד, שלו ושקט, אך בעל רצון רב להשתלב במסגרת החדשה. לאט-לאט רכש את השליטה בעברית, גילה חריצות ויסודיות בתחומים רבים ובמיוחד התחבב עליו מקצוע המתמטיקה. בשנות התאקלמות אלה היתה האם עסוקה בקליטה ואירקלי שיתף את סבתו, שהיה קשור מאוד אליה, בעולמו החדש. השניים בילו שעות בשיחות מלב אל לב. לאחר חצי שנה עברה המשפחה להתגורר בחולון ואירקלי עבר לבית-הספר היסודי 'שנקר', וגם בו השתלב יפה. אירקלי בחר לעשות את לימודי התיכון במגמת מחשבים בבית-הספר 'שבח מופת'. הוא התגלה כתלמיד בעל כישורים רבים להצליח, התורם לחבריו לכיתה ולסביבה הקרובה. אירקלי התאפיין במיוחד בסבלנות רבה, וברוגע שהקרין גם ברגעים קשים. תמיד מקסים, רגוע, לעולם אינו נוטר טינה, מבט אופטימי חולמני משהו בעיניו. אירקלי האמין שהעולם טוב ושצריך ליהנות ממנו. את חברו הקרוב איליה שיתף בקשיים, בהצלחות ובחוויות העוברות עליו. בסוף כיתה ט' ניצב אירקלי על פרשת דרכים, באיזו מגמה לבחור? כתלמיד טוב במדעים ובמחשבים התקבל למגמת המחשבים האיכותית והיוקרתית ביותר בבית-הספר. הלימודים לא היו קלים והצריכו השקעה מרובה, יוזמה ורצינות. אירקלי ניחן בשאפתנות ובנחישות להצליח והתמודד עם כל המטלות: מבחנים, עבודות, יוזמות ופרוייקטים. גם בשעות לחוצות אלו היה קשוב לחבריו, סייע כאשר הזדמן לו והפגין את דעותיו בנחישות גם אם לא היו מקובלות ופופולריות. כתב מיכאל, חברו לכיתה: "אני זוכר פעם בכיתה י"א כשהמורים חיפשו את האשם, אירקלי לקח את האשמה על עצמו, למרות שלא היה נוכח בבית-הספר באותו היום. מקרה זה הדגיש את הגבריות והאומץ שאיפיינו את אירקלי. תמיד הוא יישאר בזיכרונותי אדם טוב-לב, אמיץ, גבר אמיתי, ואדם עם כבוד." כשעלה נושא הצבא בשיעורי החברה, ניתן היה לראות בעיניו את הברק כשהביע את דעתו בנושא השירות הקרבי בצה"ל. תמיד סבר כי הדרך הטובה ביותר לתרום ולהתחבר למדינה היא להתגייס לשירות הלוחמים בקווים הראשונים, להתנדב ולחוות שירות משמעותי המאפשר לא רק לקבל, אלא גם לתרום ולהשקיע. מורתו, לנה, כותבת: "תמיד עזרת לי כמחנכת לחנך לערכים, לחזק את זיקתם של תלמידי הכיתה לחברה ולחברם למסורת ולמדינה." באוגוסט 2001 התגייס אירקלי לצה"ל והתנדב לחטיבת "גבעתי". כבר בטירונות בלט במוטיבציה גבוהה, בהתמדה ובחריצות, וככחייל מצטיין נבחר לצאת לקורס חובשים קרביים. בדומה לכל משימה שנטל על עצמו, גם את הקורס סיים אירקלי כחניך למופת. הוא המשיך את המסלול באימון מתקדם ובסיומו קיבל בצניעות האופיינית לו את אות המופת הפלוגתי. משם הגיע אירקלי לגדוד 'רותם', ושירת ברצועת עזה, השתתף במבצעים ובמארבים והיווה חלק ממערך ההגנה על יישובי גוש קטיף. חבריו לגדוד 'רותם' כותבים: "הזיכרונות ממשיכים להציף אותנו ולא עוזבים. החיוך שלך, המבט ובעיקר הלב הגדול, לב עשוי זהב. בכל פעם שמישהו היה צריך את עזרתך היית קופץ ראשון ומתנדב. תמיד דאגת שהכל ידפוק כמו שעון, תמיד מצחיק וצוחק. לא נשכח את הדיבור שלך עם המבטא הקל, את הפרצופים שלך וגם את תיק החובשים שתמיד היה צמוד לך לגב." אירקלי ביצע את תפקידו כחובש מתוך דאגה ומסירות לחיילים ומתוך שאיפה למצוינות. הוא ביצע כל מטלה ביסודיות וברצינות תוך דבקות במטרה. אירקלי היה חייל חברותי שנהג לעזור לחייליו, תמיד ראשון להחליף חבר ולהתנדב לכל משימה. מסירותו לא ידעה גבולות. אופיר, מפקד המחלקה, ספד לו: "במהלך כל החודשים הראשונים אני זוכר שאמרתי למפקדים שיש לי את החובש הכי מורעל בפלוגה, עם 'דם סגול' כמו שאמרו החיילים. במסעות ובתרגילים לא ניתן היה להתעלם מההנאה והסיפוק שחשת, מרוח ההקרבה העצומה הטבועה בך. אהבת את המחלקה והפלוגה והיית מוכן לתת את כל כולך להצלחתה. תמיד רצית לדעת עוד, לשאול את כל השאלות ושלא אחסיר ממך שום פרט. כל מטלה או משימה היית מבצע במהרה ובמרץ ללא שאלות או תלונות." ביום י"ד בטבת תשס"ג (19.12.2002) נפל אירקלי בעת מילוי תפקידו. בן עשרים היה בנופלו. אירקלי נטמן בבית-העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים ואח. חברו איליה כותב: "אירקלי היה אחד החברים הטובים והאמיתיים שהיו לי. אדם בעל אישיות מיוחדת, עם לב טוב ומבין. יש מעט מאוד אנשים בעולמנו כמוהו, ואיבדנו אחד מהם. אירקלי ידע להקשיב ולא רק חיכה לתורו לענות. יותר מכך, הוא היה אדם שכיף להתווכח איתו על נושאים שונים, תמיד עמד על דעותיו והשקפותיו בצורה יציבה, ועם זאת הותיר הרבה מקום לפיתוח השיחה. הוא היה האדם הרציונלי ביותר שאי-פעם פגשתי, ולמרות שלא נטה להיות אדם פתוח והפנים הרבה דברים, תמיד אפשר היה להבין אילו רגשות הוא מחזיק בליבו… אירקלי היה אדם שפוגשים רק פעם בחיים, ואחד האנשים הטובים באמת שהכרתי, וכשאני אומר 'טוב' אני לא מתכוון רק לאופי, הוא היה אדם טוב בעצם הוויתו בלי טיפת זיוף."
