בושרי, שלום

בן-הזקונים של שמחה ומשה, נולד ביום כ"ב בניסן תרפ"ז (24.4.1927) בעיר דמר, תימן. בהיותו בן שנתיים נתייתם מאמו. אביו, שלא נשא אישה שנייה, נטש את עבודתו והתמסר לגידול הבן ולעבודות בבית. שלום למד ב"חדר". בחודש ספטמבר 1934 עלה שלום עם המשפחה לארץ. המשפחה התיישבה ברחובות. הוא למד בבית-ספר עממי ובהיותו בן ארבע-עשרה נאלץ לנטוש את לימודיו בשל מצבה הכלכלי הדחוק של המשפחה. הוא הצטרף לתנועת "הנוער העובד" והתחיל לעבוד בחקלאות ובבניין. בשנת 1946 עבר עם אחיו לנתניה וחיפש שם עבודה. שלום היה נעים-הליכות, בעל- הומור ורציני כאחד. הוא חסך מפתו כדי לרכוש לעצמו חלקת- אדמה. הוא התנדב ל"הגנה", התאמן בכל האימונים והיה חייל למופת. ב-14.3.1948 גויס גיוס מלא לחטיבת "גולני" והשתתף בקרבות בגליל ובעמק. בקרב היה עשוי לבלי חת, חביב על חבריו ומפקדיו בגלל מסירותו הרבה לרעיון ההגנה ולמולדת. היתה לו נשמה פיוטית. הוא כתב שירים וגם כשבגר ועמד ברשות עצמו ביטא את געגועיו לאמו שלא הכירה: "חסידה צחורה – התשאי דמעתי לאמי, מרחוק תשמע אנחתי". כשבא משירותו לחופשה אמר לחברו: "עדיין לא כלתה המלאכה, נבלה את החופשה ונשוב לכלותה". ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948), בשעת הסתערות על האויב בסג'רה הערבית, נפגע מכדור בראשו, נפל בקרב-הגבורה ונקבר בכפר-תבור. ביום ז' בתמוז תש"י (22.6.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.