בושרי, אליהו
בן אסתר וציון, נולד ביום כ"ה בכסלו תרפ"ז (1.12.1926) בירושלים. אביו, שעלה ארצה מפרס בשנת תרס"ו, היה מטופל במשפחה גדולה ואליהו הבן נאלץ לצאת לעבודה סמוך לסיום בית-הספר העממי בירושלים. אליהו עבד בעבודות שונות: פקידות, נהגות ושרברבות. לאחר זמן נשלח לקורס מדריכים בחיפה, במסגרת מועדוני-הילדים על שם גוגנהיימר. הוא סיים בהצלחה גם קורס לפעילי ההסתדרות בתל-אביב והוצע לו לצאת בשליחות לפרס. אליהו ניחן בחוש הומור ובכשרון דרמטי, אולם בהיותו בבית-הספר לפעילי ההסתדרות חלה בו תמורה נפשית רבה. מבעד למעטה השובבות ובדיחות-הדעת נתגלתה רצינות. וכך העיד על עצמו במכתב שהיה בו מעין חשבון-נפש של השנים שחלפו: "זה לא חודש, כי אם שנים – שוב אין זה אליהו קל-הדעת שעזב את ירושלים לפני חודש; זהו אליהו רציני שהשתנה מן הקצה אל הקצה – – ". הוא היה חבר מסור ב"הגנה" החל בשנת 1942 והתייצב לשירות מלא כבר בחודש דצמבר 1947. אליהו השתתף בהגנת העיר העתיקה בירושלים, בהתקפות על התחבורה הערבית בסביבות רמאללה ובפעולות-עונשין שונות של ה"הגנה". במסיבות שנערכו בין פעולה לפעולה היה משעשע את חבריו בהצגותיו ומעודדם. היה חובב מוסיקה. בחודש פברואר 1948 הצטרף לפלמ"ח בתפקיד מ"כ ונשלח לבית-הערבה, בצפון ים המלח. עם פינוי הנקודה עבר לסדום ונפל ביום כ"ז באייר תש"ח (5.6.1948) בהתקפה על הכפר הסמוך ספיה, שהיה מקור מימיה של סדום. אלי – כפי שכינוהו חבריו – זחל בעצם הקרב לתקן מקלע שנעצר ותוך כדי כך פגע בראשו כדור האויב. נקבר בספיה. ביום י"א באדר תש"י (28.2.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.