בושם, דויד (בזם)

בן נחמה ומנחם, נולד בשנת 1901 בעיר לודז', פולין. אחרי מלחמת-העולם הראשונה, בהגיע לעירו בשורת הצהרת בלפור, עזב הנער בן ה17- את הגימנסיה והצטרף לקבוצה בת 105 עולים שיצאו לארץ-ישראל. את תלאות הדרך של החבורה הנעים בשירתו, בנגינתו ובעליזותו השופעת. כאשר נוכל שהתחזה לרב- חובל הוציא בטריאסט במרמה מידי החבורה את כל כספה והבחורים נזקקו לחסדי השלטונות האיטלקיים, הלך עם חלק מאנשי הקבוצה לעבוד במשק חקלאי בכפר ליד רומא. בפסח תרע"ט בא דויד לארץ והתחיל לעבוד בייבוש ביצות ובסלילת כביש בעמק הירדן ועל גדות הכנרת. הוא עבר לקבוצת גן-שמואל והתערה בה. אחרי 15 שנים של חיים בקבוצה עזב אותה ויצא לחיי-יחיד אפורים כפועל ב"תנובה", תחילה בתל-אביב ואחר-כך בירושלים. היה לאזרח עירוני נושא בעול משפחה (אישה, בן ובת) ועליזותו מלפנים עברה להומור שקט. היה מסור לעבודה ב"תנובה" ונאמן לחובתו ב"הגנה" (למן ימי גן-שמואל ואילך) וב"משמר העם" בימי מלחמת-העצמאות. ביום י"א בתמוז תש"ח (18.7.1948), בלכתו משירותו לעבודתו ב"תנובה" בירושלים, נהרג מפגיעת פגז ברחוב צ'נסלור ונקבר בשייח'-באדר א'. השאיר אישה, בן ובת. ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.