בושביץ, גיל

בן פרץ ואורזל. נולד ביום י"ט בטבת תשי"א (28.12.1949) בכפר ביאליק. כאשר הגיע לגיל הלימודים למד בבית הספר היסודי אשר בקרית ביאליק. אחרי שסיים את לימודיו היסודיים למד בבית הספר התיכון החקלאי בכפר גלים. כבן חקלאים היה מסור לחקלאות בכל ענפיה – עיסוק שתפס את רוב שעותיו הפנויות. הוא גדל במשק חקלאי ומסורת העבודה ואהבה אליה היו טבועות בדמו, שכן ההורים חינכוהו לאהבת האדמה ועבודותיה. העבודה היתה קודש לו. משחר ילדותו אהב את הצומח והחי ואת כל שעות הפנאי שלו היה מבלה בטיפול ובעבודה במשק ובפינת החי שלו; כל בעל חיים פצוע היה מוצא אצלו קן חם וגיל טיפל בו באהבה ובמסירות. לא גברתן היה גיל בזכות שריריו; גם בלימודיו העיוניים לא היה משכמו ומעלה. אך מה שייחד אותו היה כוח שקידתו וחריצותו בעבודה – ומעל לכל יושרו. אישיותו היתה חביבה על כל הסובבים אותו והוא נטע בלב חבריו ובלב מחנכיו את האמונה שאפשר לסמוך עליו בכל תפקיד. מלבד זה התמסר לפעולות חברתיות בקרב חבריו לכיתה בבית הספר החקלאי. בגלל מחלת אביו הפסיק את לימודיו אחרי השנה השלישית, חזר הביתה ועזר לבנות משק גדול ומפותח, אשר בו השקיע את מלוא מירצו כדי להקל על אביו בעבודה. גיל זכה בפרס העבודה והחברה הניתן מדי שנה מטעם בית ספר זה לתלמיד המצטיין בלימודיו בה. יושרו וכנותו הפכו לשם דבר בקרב חבריו שעמהם ובחברתם אהב לטייל בהרי הכרמל ואגב כך למד את הצמחים למיניהם וכשלא היה צמח פלוני מוכר לו היה מעיין במגדיר הצמחים ושמח על ה"מציאה". במלחמת ששת הימים נבצר ממנו לשרת בצה"ל ולכן נטל על עצמו משימות בטרם היקראו לגיוס. הוא המשיך להפעיל את משק הוריו ואף זכה בפרס בטחון, אבל בפברואר 1968 גויס. בשירות הוכיח את עצמו כבעל מרץ רב וכושר בלתי רגיל. הוא השתדל למלא כל תפקיד שהוטל עליו בצורה הטובה ביותר ויחד עם זה הוא היה בחור שקט והתהלך בענוותנות. אבל לא עברו אלא שמונה חודשים ובשעת סיור נפגע גיל מפגז בזוקה ממארב מחלקתי של האויב אשר חצה את התעלה – וכתוצאה מפגיעה זו נפל; זה היה אור ליום ה' במרחשון תשכ"ט (26.10.1968). הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. מפקד היחידה, במכתב התנחומים למשפחה, כתב בין השאר את הדברים האלה: "טרם מלאה לגיל שנה ביחידה, כאשר מירב זמן זה בילה באימונים קשים ומפרכים שהכינו אותו לרגע גורלי זה אשר בו קיפד את חייו. את גיל הכרתי באופן אישי בזכות העובדה שבמשך כל תקופת אימוניו התבלט כחייל למופת, בעל מרץ ויזמה, כושר לחימה ומנהיגות בלתי רגילים שהבליטו אותו מעל רוב חבריו לפלוגה. חזיתי לו עתיד גדול בצבא". אחרי נפלו הוציא בית הספר החקלאי התיכון בכפר הנוער גלים חוברת הנצחה לזכרו בשם "גיל".