בורשטיין, חן

בן זהר ואבשלום, נולד ביום י"א באייר תש"ך (8.5.1960) בעפולה. שנות הילדות הראשונות עברו על חן בקיבוץ תל-יוסף, ובהן הוא ספג אהבה לארץ והתחנך על מסורת העבודה והחלוציות בקרב משפחתו, שהייתה ממקימי הקיבוץ ומחברי גדוד העבודה. בתל-יוסף סיים חן את שנת הלימודים הראשונה שלו. כשעברו הוריו וקבעו את ביתם בקריית ביאליק, המשיך חן את לימודיו היסודיים בבית-הספר "הבונים". לאחר-מכן הוא עבר לבית-הספר המקיף "אורט" בקריית ביאליק, וסיים בו את לימודיו התיכוניים במגמה הריאלית. אף שגר ולמד בעיר, הייתה נפשו של חן קשורה מאוד למשק ולעמק, המקום שבו עברו עליו ימי ילדותו. הוא גם נהג לבלות את חופשותיו בקיבוץ. אורח החיים שניהלו הוריו בקיבוץ קבע במידה רבה את אופיו ואת השקפת עולמו של חן. בית הוריו היה בית חם, פתוח תמיד לחברים הרבים, שהביאו עמם אווירה של רעות ואחוות אמת, פתיחות, כנות ואהבת הבריות. חן ידע לכרות אוזן לרחשי הלב של הקרובים אליו, הוא היה ער וקשוב למתרחש סביבו ומלא סקרנות להכיר ולבחון עולם ומלואו. אך יותר מכל החשיב את האדם. מילדותו נטה חן אחר מקצוע הרפואה, ואת יעודו בחיים ראה כמנתח לב. בתקופת לימודיו התיכוניים, הוא השתתף בקורסים לרפואה כללית ובקורס לרפואת הלב באוניברסיטת חיפה. בקורסים אלה למד חן בנוסף ללימודיו הרגילים בבית-הספר. הוא היה בעל לב פתוח ויכולת ליצור קשר אמיץ וישיר עם חברים, לא היסס לשתף אותם בלבטיו ולחשוף את צפונותיו, מתוך רצון למצוא את הדרך הנכונה ביחסיו עם הזולת. לבני משפחתו העניק אושר ושמחה ביחסו החם אליהם, וביכולתו לקבל את אהבתם ואת קרבתם מתוך כבוד והערכה. הוא הצטיין בפשטות, בכנות וביושר ותמיד חיפש את הנאצל והיפה בטבע ובחברה. חן היה חובב קריאה מושבע וכמעט שלא היה נושא שלא עורר את סקרנותו. מילדותו התעניין בארכיאולוגיה, במדע בדיוני, בחקר החלל וברפואת חלל. גם חובב מוסיקה הוא היה, ובעתות הפנאי שלו הרבה להאזין בעיקר למוסיקה קלסית ואף ניגן באורגן. הוא היה בעל ידי זהב בכל הקשור לעבודת-כפיים. חן גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1978, והוצב לשרת בחיל-הקשר. לאחר סיום הטירונות, הוא נשלח לבסיס הדרכה של חיל-הקשר, כדי ללמוד מקצוע צבאי. ביום כ"ט באב תשל"ט (22.8.1979), נפל חן בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. הוא השאיר אחריו הורים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "…די בכמה עובדות כדי לאפיין את דרכו של חן ביחידה. ציוניו בהכשרה שעבר אצלנו היו גבוהים מהמקובל בכל השלבים, הערכת מפקדיו אותו מצאה ביטוי בתקוות שתלינו בו ובתוכניות שייעדנו לו. הסכמנו עמו כי מסלול הקצונה הוא מסלול המתאים לו, השפעתו על חבריו הייתה רבה והוא היה הרוח החיה במחלקה".