בורשטיין, אורי

אורי, בן דבורה וישראל, נולד ביום ט"ז בסיוון תשי"ב (9.7.1952) בתל-אביב. כשהיה בן שנה עברה המשפחה להתגורר בגבעתיים, מקום שבו למד אורי בבית-הספר היסודי "כצנלסון" ובבית הספר התיכון ע"ש קלעי, והיה חבר בתנועת הנוער העובד. בבית-הספר היה אורי תלמיד שקדן וחרוץ בלימודיו. הוא נהג גם לעזור לתלמידים שהתקשו בלימודיהם, וכשאחד מחבריו היה חולה, היה זה אורי שבא לבקר אצלו ולעזור לו להשלים את החסר בלימודים. אורי אהב את אמנות התיאטרון ובבית-הספר היה חבר בחוג לדרמה, השתתף בהצגות ושימש כקריין במופעים ובטקסים השונים. כשהגיע לשנתו ה17- הציקה לאורי המחשבה, שמא לא יתנו לו להצטרף לחיל קרבי, בשל משקלו הירוד. בהתמדה ובעקשנות אין-קץ החל להתעמל, כדי לפתח את שריריו ואף קנה לו מכשירי התעמלות ביתיים, כדי לעסוק באימוני-כושר, ואכן, כאשר הלך לבדיקות הרפואיות בלשכת הגיוס זכה שיקבעו לו פרופיל גבוה. אורי גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1970 והוצב לחיל השריון. בחיל השלים קורסים שונים: קורס נהגי טנק, קורס מקצועות "פטון", קורס מקצועות טנק וקורס מפקדי-טנקים בבית-הספר לשריון. שירותו הצבאי עבר עליו ברובו בחזית הדרום ושם גם מצאה אותו מלחמת יום-הכיפורים. כשפרצה המלחמה הייתה יחידתו בקרבת תעלת סואץ. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), בשעה הראשונה למלחמה נפגע הטנק שלו מטיל נ"ט, ואורי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "אורי היה חייל מצוין וחבר נאמן. אורי היה אהוב על כולם;" ומפקדו כתב: "אורי היה מפקד אמיץ ומסור מאוד לחייליו. אורי ביצע את תפקידיו בהצטיינות, בידע ובמסירות". שמו הונצח על-ידי בית-הספר התיכון ע"ש קלעי, אשר נטע חורשה לזכר בוגריו חללי המלחמה; כן הונצח שמו באנדרטה שהוקמה ליד חלץ על-ידי מפקדת הגדוד לזכר חללי הגדוד; בספר הזיכרון לחללי החטיבה של אורי כלולות רשימות שונות ובהן דברי חברים על דמותו.