בורקינסקי, אליהו (אלי)

בן-הזקונים של סימה ושלמה, נולד ביום י' בטבת תרפ"ח 3.1.1928)) בווילנה, פולין. בהיותו בן חמש נתייתם מאביו ועל אמו הוטלה כל הדאגה לגורל המשפחה. בשנת 1935 עלתה האם עם שלושת ילדיה לארץ, התיישבה בירושלים ועבדה כאחות מוסמכת ובקושי פירנסה וחינכה את ילדיה. בסיימו את לימודיו בבית- הספר "תחכמוני" ובגימנסיה "סוקולוב" והוא בן 16, יצא לשנת- שירות בחיל-הנוטרים באזור צריפין. בשובו לירושלים התחיל מכין עצמו לבחינות הכניסה לטכניון. חלומו מאז נעוריו היה להשתלם בהנדסה טכנית, אלא שמאורעות הדמים אשר פרצו בינתיים לא איפשרו לו להגשים את תוכניתו. אליהו התנדב מיד לשורות ה"הגנה" בחטיבת ירושלים ופעל ברוב החזיתות בעיר. לאמו, שחרדה לגורלו עם צאתו לגיוס, אמר: "הן לא ייתכן שאשב בבית בעוד העיר העתיקה והשכונות נתונות בסכנה". היה בין המתנדבים הראשונים לכל פעולה מסוכנת ונמצא תמיד בקווי-האש הקדמיים. חודשיים וחצי אחרי פרוץ מלחמת-העצמאות והוא בן 19, נפל חלל על משמרתו כמפקד עמדה בשכונת תלפיות שבדרום ירושלים. ביום ו' באדר א' תש"ח 16.2.1948)) נפגע בירכו מכדור צלף. בהיפצעו מסר הוראות אחרונות לאנשים שנותרו בעמדה, ורץ עשרות מטרים לתחנת העזרה הראשונה. בשקט הגיע למרפאת "הדסה", ירד בכוחות עצמו מן האמבולנס ונכנס לחדר-הניתוחים. אחרי הניתוח, שנמשך למעלה משלוש שעות, יצאה נשמתו. נקבר בהר-הזיתים בירושלים. שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.