בורנשטיין, רונן

בן נירה וראובן ז"ל, נולד ביום ט"ז באייר תשכ"ד (24.4.1964) בקיבוץ דפנה. רונן למד בבית-הספר היסודי שבקיבוץ, ואחרי-כן המשיך וסיים את לימודיו במגמה למסגרות מכנית בבית-הספר התיכון האזורי "הר וגיא". בנערותו היה רונן חברותי ושובב, שותף קבוע למשחקים ולמעשי קונדס, מוקף בחברים שאהבו אותו ואהוד מאוד על כל מוריו. בהיותו בן בכור וילד מוצלח היה רונן למקור גאוותם של הוריו, ואביו, בדמותו המיוחדת, שימש לו דוגמה. כשהיה רונן בן תשע, נפל האב במלחמת יום-הכיפורים. מאז ניסה רונן ללכת בדרכי אביו ולהידמות לו. הוא ואחיו הצעיר גדלו בבית הסב והסבתא בקיבוץ, ורונן היה מצד אחד בן מסור לסב ולסבתא, ומצד אחר אב דואג וסבלני לאחיו הקטן. נראה שהגעגועים לאביו, והכאב על חסרונו, חישלו את רונן והפכו אותו לנער בוגר, יסודי, אחראי, חרוץ וקפדן. בבית-הספר הוא ניכר בתבונתו, ברצינותו ובשאיפתו להישגים בלימודים. רונן השקיע זמן רב בהכנת שיעורי-הבית. וכך גם בעבודתו, בנוי ובשלחין, הוא שימש דוגמה לאחרים במסירותו ובאיכפתיות שגילה. רונן לא היה טיפוס של מנהיג, ובכל זאת היה תמיד במרכז; חבר אמת, מסייע, דואג ומשתתף בכאבם ובשמחתם של חבריו. אלה ראו בו אדם שאפשר לסמוך עליו, ופנו אליו גם כשהתעורר אצלם הצורך באדם בעל כושר ארגון מעולה וגם כשרצו להיעזר בחבר. כשרונותיו המוסיקליים והדרמטיים לא מומשו כמצופה משום שהיה ביישן, סלד מהתבלטות ונמנע מחשיפת עצמו. אבל הוא המשיך לשיר ולהאזין למוסיקה. יותר מכל אהב רונן לטייל בארץ, והרבה לארגן טיולים לו ולחבריו. אהבה נוספת הייתה לו, למכוניות: כשהיה עוד נער צעיר עבד אצל דודו במוסך, וזה עזר לו לבנות מכוניות צעצועים קטנות (קרטינג). בניית המכוניות הקטנות והשגת הציוד וחלקי החילוף סיפקו לרונן ולחבריו שעות רבות של התלהבות ושמחה. ולאחר שהושלמה בניית המכוניות, התנהלו מאבקים רבים על זכות הנהיגה והנסיעה בהן. הכול מעידים על רונן, שגם בנהיגה ניכרו בו זהירות, אחריות ומקצועיות. רונן גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1982. הוא התנדב לשרת ביחידה קרבית והוצב בחיל-התותחנים. לאחר הטירונות הוא נשלח להשתלם בקורס לתותחנים. המסגרת הצבאית לא הייתה לרוחו של רונן, אך כדרכו, הוא מילא בקפדנות אחר הוראות המפקדים והיה חייל ממושמע. חבריו מספרים שלא פעם היה ראוי לתואר חניך מצטיין, אך בשל צניעותו, לא בלט לעיני מפקדיו: "הוא היה בין החבר'ה הטובים. ידוע בין אלה שעוזרים ומשקיעים ורוצים שהכול יהיה בסדר. במסעות היה נותן הכול, סוחב כל הזמן, מדרבן אחרים, עוזר וממריץ. עליו, בעצם, כל העסק התבסס פעמים רבות. הוא היה במרכז". ביום כ"ט בשבט תשמ"ג (11.2.1983) נפל רונן בעת שירותו, והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בקיבוץ דפנה. הוא הניח אחריו אם ואח. משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו, ובה דברים על דמותו מפי חברים, מורים ובני משפחה