בורנשטיין, צבי

בן רבקה ואריה-יהודה, נולד בתשרי תר"ע (10.1909) בעיר סטאשוב, פולין, למשפחה דתית. כל חינוכו וכל לימודיו היו תורניים החל ב"חדר", המשך ב"ישיבה" וכלה בבית-המדרש. בהיותו בן שבע-עשרה עשה צבי תפנית עצומה בחייו והצטרף לתנועת "השומר הצעיר". צעד קיצוני זה גרם לסכסוכים וויכוחים בינו לבין הוריו, שלא היו מוכנים לקבל את ה"התפקרות" של בנם. צבי, מצידו, מרגע שהחליט על צעדו, היה שלם עם עצמו וחבריו העידו עליו שמעולם לא ראו אצלו שמץ של התלבטות. בשנת 1930 יצא צבי להכשרה של תנועת "החלוץ" כדי להכין את עצמו לעלייה לארץ-ישראל. בשנת 1931 הגשים את חלומו. עלה ארצה והצטרף לקיבוץ בית-אלפא. הוא היה נאמן לעבודה ולחברה ותמיד נכון לקבל על עצמו כל תפקיד שנתבקש למלא. צבי היה איש רעים, שמח ועליז, ואהב להנעים לחבריו בסיפורים ותיאורים משעשעים על אנשי עירו היהודים והגויים. ביום כ"א באדר ב' תש"ח (1.4.1948) נראו ריכוזי אויב בהצטלבות הדרך הרומית ופסגת הגלבוע והחברים שעבדו מחוץ למשק מיהרו לחזור לתחום הקיבוץ. כאשר החלה ההפגזה על הקיבוץ המשיך צבי לעמוד בשער על משמרתו עד שנפגע מרסיס פגז. כעבור שעות אחדות נפטר בבית-החולים. צבי הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות שבבית-אלפא. הניח אישה – לסקה ושני ילדים, רמה ויהודה. בתו הצעירה, שנולדה לאחר נופלו, נקראה על שם אביה: צביה. זמן קצר לפני נופלו גילה כי נותרו שני ילדים ממשפחתו שנכחדה בשואה והוא קיווה לאמצם – אך לא זכה לכך.