בורנשטיין, נתן

בן שרה ויעקב-יצחק, נולד בשנת 1918 למשפחה חסידית בעיר סקרנביץ, פולין ובעודו תינוק ל"מתן-בסתר" לנצרכים. בשנת 1935 עלה לארץ וכעבור שנה, בפרוץ מאורעות 1936, הצטרף ל"הגנהנתייתם מאביו. בהיותו בן שבע נסע לעיר קוצק ללמוד תורה אצל סבו. יומם ולילה שקד על לימודיו ונתעוררה בקרבו הכמיהה לארץ-ישראל. עוד בהיותו בן 12 היה כותב מכתבי-ערגה לארץ-ישראל ובהגיעו לגיל 15 כבר היה ל"עסקן" בעיירתו, אסף תרומות, יסד קופת גמילות-חסדים ודאג " והיה בין השוטרים המתנדבים. ביום עבד במקצועו, כחשמלאי, ובלילות יצא לשמירה. ברבות הימים העלה את אמו ומשפחתו לארץ ודאג לכל מחסורם. בשנת 1943 הצטרף לארגון "מגן-דויד-אדום" וכדרכו התמסר גם לתפקידו החדש בדבקות חסידית. "כאן המקדש בו עוסקים במעשים טובים" – היה רגיל לאמור. עם החלטת עצרת האו"ם על תוכנית החלוקה, לא היה גבול לאושרו, אלא ששוב לא מצא סיפוק בעבודתו בתחנת "מגן-דויד-אדום" ורצה להגיש עזרה לפצועים בשדה-הקרב. הוא השתדל לשכנע את מפקדיו והדבר עלה בידו. בחצות ליל ב' באדר א' תש"ח (12.2.1948) יצא עם קבוצת חברי "מגן-דויד-אדום" להגיש עזרה ללוחמים שפשטו על אבו-כביר. בחוזרו מן הקרב, כשהוא נושא פצוע באלונקה, פגע צרור-כדורים בגבו והוא נפל כשידו אוחזת באלונקה. הפצוע שטיפל בו נשאר בחיים. נתן הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת-יצחק.