בורנשטיין, ישראל (שרוליק)
בן שרה ובן-צבי ז"ל, נולד ביום ט"ז באלול תש"ז (12.9.1947) בתל-אביב. ישראל סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר "הקליר", והמשיך ולמד בבית-הספר התיכון המקצועי "שבח" במגמת מכניקה. ישראל היה ילד עליז וחברותי, שהתחבב בנקל על המורים ועל חבריו לספסל הלימודים. מילדותו הוא אהב להתעסק בבנייה ובהרכבה של צעצועים ומכשירים שונים, ולכן היה זה אך טבעי שבחר בלימודים מקצועיים. היה לישראל חוש אסתטי מפותח מאוד, והוא נהג לעצב תכשיטים נאים, לגלף בעץ ולבנות רהיטים יפים. בנוסף לעיצוב תכשיטים ורהיטים, היו לו תחומי התעניינות ותחביבים שונים. הוא אהב ספורט, ואף היה חבר בנבחרת הרוגבי של אוניברסיטת תל-אביב. הוא גם נהנה מלימוד אורחות-חיים של בני עמים אחרים, והרבה לצאת למסעות בחוץ-לארץ. ישראל גויס לצה"ל בראשית אוקטובר 1965, והוצב לשרת בחיל-החימוש. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מקצועי בחיל-החימוש, הוא נשלח לגדוד שריון ועבד בסדנה שבמקום. מפקדיו שיבחו את עבודתו המקצועית, והיו שבעי-רצון מתפקודו ביחידה. עד מהרה הוא רכש לו חברים רבים והיה אהוד על כולם. לאחר שסיים את שירותו בצה"ל, ניגש ישראל לבחינות הבגרות ועמד בכולן בהצלחה רבה. אחרי-כן, הוא נסע ללונדון ונרשם לאוניברסיטה ללימודי מנהל עסקים. לאחר שהשלים את לימודי התואר הראשון, עשה ישראל בלונדון עוד שנים אחדות ורכש ניסיון מעשי בניהול. באותה עת ביקר אצלו אביו, וישראל התאמץ ביותר להנעים לו את זמנו. בדברים שכתב כעבור זמן לזכר אביו, הוא ציין שחלה התקרבות מהנה ומרגשת ביניהם, וכי הטיול שערך עם אביו בסקוטלנד נשאר אצלו כחוויה יפה ומעשירה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, והוא עודנו בלונדון, לא היסס ישראל והמריא במטוס הראשון שיצא לארץ. רק אחרי עשרה ימי לחימה ברמת-הגולן נודע להוריו שישראל נמצא בארץ. בשנת 1979 הוא חזר לארץ לצמיתות, והתקבל לעבודה כמנהל מחלקה באחת מרשתות השיווק הגדולות בארץ. בזכות מרצו, חוש ההומור שלו ומזגו הטוב התחבב מאוד על צוות העובדים וזכה להערכה מצידם ומצד הממונים עליו גם יחד. בשנת 1980 נשא ישראל לאשה את חברתו לאה, והשניים ידעו אושר ושמחה בחייהם המשותפים. בחודש אוקטובר באותה שנה נקרא לשירות מילואים. ביום י"ג בחשון תשמ"א (23.10.1980), נפל ישראל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. הוא הניח אחריו אשה ובן, שנולד שלושה חודשים לאחר מותו, אם, שני אחים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "ישראל, שהיה חייל מילואים, שימש מופת לחבריו הן במסירותו לתפקיד והן באחריות האישית שגילה. מותו היכה אותנו בתדהמה".
