בורד, דוב-אהרן
בן טובה ויוסף, נולד ביום כ"ח במרחשון תרצ"א (19.11.1930) בירושלים, דור חמישי לילידי ירושלים. הוא קיבל חינוך מסורתי והיה חבר בתנועת "בני-עקיבא" ברמת-גן, אליה עברה משפחתו. משסיים את לימודיו בבית-הספר העממי של "המזרחי" בנחלת- גנים, עבר ללמוד בבית-הספר למסחר "פיטמן" בתל-אביב וגילה כשרונות בלתי-מצויים במתמטיקה ובשפות. אחרי-כן נתקבל לעבודה כפקיד בבנק "ארץ-ישראל בריטניה", ובערבים, לאחר עבודתו שם, הוסיף להשתלם בשיעורי "המכון הבריטי" ובלשון הערבית. עם החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ ב-29.11.1947, החליט להצטרף לשורות המגינים לפני מלאות לו 17 שנה, וערב-ערב היה הולך למטה ה"הגנה" לשאול אם כבר הגיע תורו להתייצב לפלוגה הדתית, שעמדה להתארגן מחדש. משהוכנס לשורות הלוחמים שירת בחטיבת "אלכסנדרוני", השתתף בקרבות בתל-ליטווינסקי, כפר-סבא הערבית, רנתיה, סאקיה, חיריה, טנטורה, קאקון, טירה, קולה, ג'בע, עיראק אל-מנשיה ופלוג'ה ושירת כאלחוטן. בימי המצור על ירושלים רצה בכל מאודו להשתתף בקרבות ההגנה על עיר הולדתו. הוא דאג גם לקרוביו ומכריו שנותרו בעיר והיה מאיץ בהוריו לשלוח להם חבילות. משנודע לו כי השתתפות פלוגתו בקרב בירושלים נדחתה, הלך קודר ועצוב ואמר להוריו ששאלוהו לפשר עצבותו: "למען כיבוש ירושלים שום מחיר אינו יקר מדי". בעת מבצע "חורב" נערך מבצע "חיסול" שנועד למוטט את "כיס פלוג'ה", שחטיבה מצרית היתה נצורה בו. ההתקפה נערכה על אגפו המזרחי של ה"כיס", באזור עיראק אל-מנשיה. כוחות "אלכסנדרוני" פרצו לכפר מדרום והשתלטו על חלקו, אך הסתערותם על התל שמצפון לכפר נהדפה. בינתיים התאוששו המצרים, תקפו נגד ואילצו את כוחותינו לסגת. חלק מהכוח נשאר לכוד בתוך הכפר. בקרב זה נפל, ביום כ"ו בכסלו תש"ט (28.12.1948) במלאות לו 18 שנים וארבעה שבועות. נקבר בפלוג'ה. ביום כ"ד באייר תש"י (11.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת- יצחק.