בורג, אריאל-צבי

בן רוזיטה-שושנה ואליעזר. נולד ביום כ' באב תשל"ו (15.8.1976) בבית-החולים הקריה בתל אביב, אח לעדי ונתנאל. הוא עבר את שנות לימודיו בבית-הספר היסודי "מורשת משה" ברמת גן 'בהליכה קלילה' ואף את לימודי התיכון בבית-הספר הטכנולוגי "עמית" בגבעת שמואל השלים ללא מאמץ ניכר. מילדותו נמשך ללימודי המדעים ולמתמטיקה בפרט. בכיתה ג' ביקש ללמוד אחוזים, בכיתה י' כבר סיים 5 יחידות מתמטיקה במסגרת תוכנית מיוחדת ובכיתה י"א למד מספר קורסים של שנה ראשונה במתמטיקה באוניברסיטת בר אילן. היה ידוע שלאריאל אין מחברות ובכל זאת ציוניו היו ללא דופי. בכל שנה היתה לו מחברת אחת, שרשם בה את עיקרי שיעורי הבית במספר מקצועות. היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא" והקדיש לה את עתות הפנאי שלו. מילדותו התמסר ללימודי היהדות, שהלכו וגברו במהלך לימודיו בתיכון והתעצמו בתקופת שירותו הצבאי. בדצמבר 1994 התגייס אריאל לצה"ל ובתום אימוני הטירונות נשלח לקורס מתכנתי מחשב בממר"ם. הוא סיים את הקורס כאחד משלושת המצטיינים ועקב כך ניתנה לו הזכות לבחור ביחידה שימשיך בה את שירותו. אריאל השתלב כמתכנת ביחידה מיוחדת בחיל-הקשר והיה חבר בצוות פיתוח של מכשיר ייחודי הנמצא עד היום בשימוש הגורמים שהפיתוח יועד להם. "על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים", נאמר בפרקי אבות, וכן אמר רבי עקיבא ש"ואהבת לרעך כמוך הוא כלל גדול בתורה". עמודי תווך אלה היו אבני יסוד בחייו של אריאל. אהבת הזולת היתה נטועה באריאל שנים רבות, מסיוע לחברים קרובים ורחוקים, דרך התנדבות קבועה למד"א בסניף רמת גן, שבו פעל רבות ואף הציל חיים מספר פעמים, דרך העברת שיעורי גמרא במסגרות שונות וכלה בסיוע לנזקקים – איש גמ"ח אמיתי. בארנקו נמצאו פתקים שפירטו תרומות ואף הלוואות שנתן במועדים שונים לנזקקים ואשר לא תבע כלל את החזרתן. אהבתו ודאגתו לחבריו לא ידעה זמנים וגבולות. באחד מימי הפורים בעת שירותו הצבאי לבש אריאל לבוש אזרחי ונסע לחברון לבקר את חברו ששירת שם באחת העמדות. החבר סיפר שלא האמין למראה עיניו עת ראה מרחוק מישהו באזרחי וכאשר הדמות התקרבה התברר לו שזה אריאל שהביא לו משלוח מנות לפורים ורצה לשמח אותו. בבסיס דאג אריאל להדגיש את חשיבות השבת והחגים. באותם ימים לבש בגדי חג. השיא היה כאשר נשאל פעם מדוע הוא לובש בגדי לבן והשיב שהיום יום ירושלים והשואלים נזכרו בכך הודות לאריאל. אריאל היה נוהג בקלה כבחמורה, היו ימים שנשאר לעבוד שעות רבות מעבר לשעות הרגילות ולעתים היה אומר שחלק מהשעות הינן שעות שהוא מחזיר לצבא, כי אין לגזול שעות אם נעדרת מסיבה כלשהי ביום העבודה. כאשר ביקש לפרוט כסף מקופת הצדקה שהיתה בבית-כנסת בבסיס, היה עושה זאת בנוכחות חייל נוסף, שחס וחלילה לא יעלה חשד כלשהו… עם סיום השירות הסדיר החל אריאל בשירות בצבא הקבע. בחודשים האחרונים לשירות שאף מאוד להשתחרר מהצבא וללכת לישיבה בגוש עציון, מקום שבו למד בחלק משעות הפנאי שלו בלילות השבוע ובשבתות. למגינת לבו הדבר לא התאפשר עקב חתימתו לשירות הקבע, שהחל בו כשישה חודשים לפני שהשיב נשמתו לבוראו ביום ד' בטבת תשנ"ט (23.12.1998) והוא בן עשרים-ושתיים. אריאל הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בקרית שאול. השאיר אחריו הורים, אחות ואח אשר דואבים את לכתו של בן ואח אהוב ומסור. בני משפחתו הנציחו את זיכרו של אריאל בדרכים שונות: בכתיבת ספר תורה על שמו בבית-הכנסת "לכו נרננה" בגבעת שמואל, בהקמת "תפארת אריאל" – קבוצה של עשרות ילדים בני גילים שונים האומרים מדי שבת תהילים בבית-הכנסת המרכזי בגבעת שמואל, בתרומת תיקי עזרה ראשונה לחובשים המתנדבים לפעילות במגן-דוד-אדום ברמת גן. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ויבוא אלינו במהרה עם כל מתי ישראל בביאת גואל משיח צדקנו.