בוקשטלסקי, יעקב

בן יהודית וצדוק, נולד ביום ד' בסיוון תרצ"ד (18.5.1934) בעיר וילנה, פולין. שנותיו הראשונות עברו עליו בפרבר לא-יהודי אך הוא הצליח להתחבב כחבר טוב ובן-חיל על ילדי השכנים. בסערת מלחמת-העולם השנייה טולטל עם הוריו לרוסיה הצפונית. למרות גילו הרך נרתם בעול העבודה כדי להקל עליהם וכשאביו חלה נטל הילד על עצמו את העול הקשה של מפרנס המשפחה. כשחזרה המשפחה ב-1946 לפולין, הצטרף יענקלה בן ה12- לקיבוץ "דרור". הוא התמסר בחשק רב ללימוד הלשון העברית וחזרה אליו עליזות הילדות, שניטלה הימנו בתלאות ובנדודים של שנות המלחמה. הוא קיבל על עצמו ברצון את השלמת מנת הנדודים בדרכו לארץ- ישראל. יצא בנתיב הבריחה, עבר את מחנות גרמניה ואיטליה, העפיל ארצה והגיע לקפריסין. שמר על איתנות רוחו במחנה-המעצר באי, ובמכתבים לאביו הביע את אמונתו, כי שום כוח לא יוכל לו, ואת מטרתו השג ישיג. באוגוסט 1947 שוחרר ועלה ארצה. לשם הכשרה והשלמת חינוכו נשלח לקיבוץ איילת- השחר. בהגיעו לקיבוץ כתב לאביו: "זאת היא כתובתי הקבועה, ממנה לא אפרד לנצח". ואכן לא נפרד. בהתקפה הסורית על גבולות הגליל העליון דרש הנער בן ה14- לשתפו בהגנת המקום. יעקב שירת כרץ מקשר בין העמדות וביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948), כשנותק טלפון-השדה מחמת הפצצה חזקה, הוטל עליו להעביר פקודה לעמדה קדמית. בדרך מצא מחסה באחת העמדות וכשזו התמוטטה מצא את מותו והוא בן 14 שנים. יעקב הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ איילת-השחר. אביו ואחיו באו לארץ אחרי נופלו.