בוקריס, יוסף

יוסף (יוסי), בן מרים ואורגני (ניסים), נולד ביום ב' באב תש"ד (22.7.1944) באי ג'רבה שבטוניס, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1949. הוא למד בבית-הספר היסודי הממ"ד "תחכמוני" בטבריה ואחרי-כן למד בישיבה התיכונית "תורה ומלאכה" בכפר אברהם ליד פתח-תקווה, במגמה של מסגרות וחרטות. לאחר שסיים את לימודיו הרבה לנדוד ממקום עבודה למקום עבודה. הוא עבד במפעלי "סולל-בונה" בטבריה ואחרי-כן כחרט בקיבוץ דגניה ב'. חודשים אחרים לפני פרוץ המלחמה החל ללמוד בקורס לכרסום, שכן בדרך זו חשב לרכוש מקצוע חדש ולהיטיב את תנאי חייו. הוא היה חבר בתנועת "בני עקיבא", חובב ספורט ובעיקר היאבקות ג'ודו, אהב לשחק בשחמט והיה לו אוסף של בולים. את זמנו הפנוי הקדיש למלאכת-יד ובמיוחד לסרטוט הנדסי וסרטוט טכני. יוסף גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1962 והוצב לחיל התותחנים. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס רגמים במרגמות כבדות מתנייעות והוענק לו בו ציון גבוה (91). בתעודת ההערכה שניתנה לו לקראת שחרורו מן השירות הסדיר כתב מפקדו: "יוסף היה חייל שקט,מסור ומסודר". יוסי היה אדם שקט ומנומס, ביישן וצנוע. מטבעו היה חברותי, אוהב הזולת, בורח מפני ריב וסכסוך, ישר ובעל מצפון. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, בעל טוב ואב למופת, הדואג לבני משפחתו וחושב על טובתם תמיד. בימי מלחמת ששת הימים גויס לשירות מילואים ולחם ברמת הגולן. מפקדו ביחידת המילואים העיד עליו, שהיה קר מזג, ממושמע למופת ומילא כל הוראה בלא היסוס. על חלקו במלחמה הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". במלחמת יום הכיפורים השתתף בקרבות הבלימה והפריצה ברמת הגולן. ביום י"ז בתשרי תשל"ד (13.10.1973), יום שבת חול המועד סוכות נפגע יוסף ליד מזרעת בית ג'אן, בצפונה של המובלעת. הסורים פתחו בהפגזה על מקום היערכות הכוח ויוסף נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בטבריה. השאיר אחריו אישה ושלושה בנים, אב, אם, אח ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יוסי היה אהוב על מפקדיו ועל חבריו הלוחמים. הוא היה חייל טוב וחבר מצוין".