בוקובזה, עמוס

עמוס (כמוס), בן אמילי ושלום, נולד ביום כ"ד באב תשי"א (26.8.1951) בגבס שבטוניס ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1954. הוא למד בבית-הספר היסודי "רמב"ם" בקרית-שמונה ואחרי-כן סיים שם את לימודיו בבית-הספר התיכון "המתמיד". הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן. מחנכו מעיד עליו, שהיה צנוע ושקט ואהוב על חבריו. שתי תכונות יסוד היו נטועות בו מילדותו: תום לב ועזרה הדדית; בשל כך היה אהוב על מוריו ועל חבריו ללימודים. עמוס היה חבר בתנועת הצופים ובתנועת השומר הצעיר. כן היה חובב ספורט נלהב. עמוס גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות התנדב לסיירת שריון. הוא היה חייל מסור לתפקידו ושימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב ובצייתנותו. בתעודת ההערכה, שניתנה לו ערב שחרורו מן השירות הסדיר, נכתב: "עמוס הוא חייל ממושמע, בעל יזמה ואחראי". לאחר גמר שירותו הסדיר למד במכון "וינגייט" והיה למדריך ספורט. הוא נמנה עם חברי קבוצת הכדורסל של "הפועל" קרית-שמונה ואחרי-כן עם חברי קבוצת הכדורסל של "אליצור" בעיירה. הוא הרבה לשחק גם כדורגל וכדורעף. לימים נתמנה לרכז הספורט בעיירה קריית-שמונה. תחביביו האחרים היו טיולים, קריאה ופתרון תשבצים. בעיירה קריית-שמונה מצא לעצמו שדה פעולה, שהיה בו כדי להשביע את רצונו העז לסייע לזולתו. הוא עבד בלשכת הסעד שבעירייה ותרומתו הגדולה בתחומי עיסוקו זיכתה אותו בהערכה רבה. הוא היה רכז-חברה במעון לילדים קשי-חינוך, טיפל בנוער עבריין, ועד שפרצה המלחמה היה עובד סוציאלי וטיפל במשפחה ובקשיש. אמר עליו ראש עיריית קריית-שמונה: "את עבודתו הקשה עשה בשלווה ובאהבה. הוא הקדיש את מרצו ואת אהבת האדם שפיעמה בו לנדכא, לזקן ולנצרך ושיקע עצמו כל-כולו, בצרכיו ובבעיותיו". עמוס היה עניו וטוב-לב, ישר ובעל מצפון, חברותי מאוד ואהוב על כל מכריו, הנזכרים באותו חיוך קל וחביב שהיה תמיד על שפתיו. הייתה בו עדינות-נפש שבעטייה גם התנגד לשחיטת בעלי-חיים ולאכילתם. הופעתו הייתה נקיה, נאה והוא אהב סדר מופתי, דיוק ומשמעת. הוא נקרא לתקופות ארוכות של שירות מילואים בגדוד סיור של חיל השריון, ותמיד הקפיד לכתוב הביתה ולהרגיע את הוריו, אך נמנע מלספר להם על פעולותיו ועל קשייו באימונים המפרכים. במלחמת יום-הכיפורים השתתף עמוס בקרבות הבלימה הקשים נגד הסורים. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), מערבית לחאן-ארנבה שברמת הגולן, נפגע הטנק של סמל עמוס פגיעה ישירה והוא נהרג במקום. תחילה נחשב לנעדר; לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שמונה. השאיר אחריו אב, אם, ארבעה אחים ושלוש אחיות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "עמוס היה חייל מצוין ונאמן. ביצע בדבקות את כל המוטל עליו, והיה אהוד על כל חבריו ועל מפקדיו ביחידה". משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו ובה פרקי שיר, תצלומים ודברי חברים ומכרים על דמותו.